שותפים שהתנו שכשתתפרק השותפות לא יעסקו באותה העבודה

התשובה

תשובה | כיוון שהתשובה תלויה בפרטים רבים ובהם נוסח ההסכם וכן מהות העבודה שלכם, לא ניתן לענות על השאלה בצורה מפורטת. לכן ננסה לפרוש את היריעה של השיטות השונות בלבד, ללא הכרעה ברורה.

א. קניין דברים

ככלל, התחייבות לא לבצע דבר מסוים במסגרת הסכם שותפות היא בעייתית מבחינה הלכתית, שכן הדבר מוגדר כ'קניין דברים'.^[1] ואכן במקרה שבו שני אחים קנו דירות והתחייבו בעת הקנייה לא למכור לאף אחד אחר אלא זה לזה, אפילו אם יציעו להם מחיר גבוה, המהרשד''ם^[2] פסק שאין תוקף להתחייבות בגלל 'קניין דברים'. אך אם התנאי היה בלשון התחייבות על האדם עצמו, כתב המהרשד''ם^[3] שההתחייבות חלה. באופן דומה פסק בשו''ת מהר''ם מלובלין^[4] שאדם העושה קניין 'שלא יהא לו רשות למכור הבית, אין שום קנין חל על דברים כאלה דקנין דברים הן'. אולם בשו''ת 'פרח מטה אהרון'^[5] הביא בשם הרב שמואל גאון שתנאי הנעשה בשעת התחלת השותפות או בשעת חלוקת השותפות תקף, כיוון שבשעת הקניין זכה כל אחד בחלקו על דעת זה התנאי, ואחר כך לא ניתן לשנות את ההתחייבות. דבריו הובאו בפד''ר,^[6] ושם כתבו שיש לחלק בין המקרה הזה ובין המקרה של המהרשד''ם. אף לפי השיטות שאומרות שהתנאי לא מחייב, היה ניתן לחייב את הצדדים לעמוד בתנאי על ידי הטלת קנס^[7] על מי שמפר את התחייבותו.

ב. חיוב מדין תשלום שכר שכיר

ה'חתם סופר'^[8] דן בשוחט שלימד אדם אחר לשחוט, והמתלמד התחייב לא לשחוט בעירו של המורה. החת''ס פסק שהתנאי תקף, כיוון ש'הוא עובר על לאו לא תעשוק שכר עני ואביון שזהו מכלל שכר פעולתו'. כלומר אפשר לשלם לשכיר על ידי אי-עשייה, כמו במקרה שלפנינו, שהתלמיד שילם למורה ע''י ההתחייבות לא לשחוט בעירו. קדם ל'חתם סופר' הריב''ש^[9] שהסביר את התחייבותו של משה רבנו לא לעזוב את בית יתרו מאותו הטעם. לפי השיטה הזאת הסתפק הרב זלמן נחמיה גולדברג^[10] אם יש מקום לראות בתנאים מעין אלו חלק מהתשלום גם בהסכמי מכירה של דירות, ואם כן – אולי גם בהסכמי פירוק שותפות. ב'שבט הלוי'^[11] חידש שישנם מקרים שבהם אסור לעובד לעשות שימוש במידע אפילו ללא הסכם מפורש:

פשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדיין בגדר סוד או אפילו פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לו לפועל להעתיק לעצמו או לאחרים ובגדר גזל הוא מן הדין, גם אם לא עשו תקנה מיוחדת לזה, כיון שהם דברים שסתמא מקפידין מאד על גלוים.

ג. תנאי לא לעבוד שאינו פוגע בשותף

הפוסקים הנ''ל דנו בתנאי שיש לו פגיעה ממשית במעסיק או בשותף. אם המקרה שלכם אינו כזה, אלא התנאי נועד בעצם לחזק את השותפות ולמנוע את פירוקה בקלות, אך לא ייגרם נזק ממשי לשותף שנשאר, לא ברור שהפוסקים היו רואים בתנאי הזה חלק מהשכר של השותפים, או תנאי שעל דעתו נעשתה השותפות.^[12] כמו כן, אם כל הסכם השותפות נעשה על פי החוק ולא לפי דין תורה,^[13] ממילא תוקף ההסכם יהיה רק מכוח סיטומתא, וכל דיני השותפות נעשו רק על דעת החוק, וכמו שכתבתם מבחינה חוקית אין לתנאי הזה תוקף.

מסקנה

לסיכום, לפי דין תורה, פעמים יש לתנאי מעין זה תוקף, אולם מכל מקום אפילו אם יש לתנאי הזה תוקף, אם הוא לא עוגן בקנס, בית הדין יפשר בין הצדדים ויקבע את סכום הפיצוי בגין הפרת התנאי.^[14]

[1].    שו"ע, חו"מ סי' קנז סעי' ב, וסי' רג סעי' א.

[2].    מהרשד"ם, חו"מ סי' רעד.

[3].    שם, סי' שע.

[4].    שו"ת מהר"ם מלובלין, סי' קח.

[5].    שו"ת פרח מטה אהרון, סי' יג.

[6].    פד"ר, ח"ג עמ' 343.

[7].    באופן המועיל ראו שו"ע, חו"מ סי' רז סעי' יד-טז.

[8].    שו"ת חת"ס, יו"ד סי' ט.

[9].    שו"ת הריב"ש, סי' רפ.

[10].   הרז"ן גולדברג, תחומין יח עמ' 182.

[11].   שו"ת שבט הלוי, ח"ד סי' רכ.

[12].   ראו פתחי חושן, שכירות פרק ח הערה ג סברה מעין זו בנוגע לעניין אחר.

[13].   ראו שו"ע, חו"מ סי' קעו, כיצד מייצרים שותפות לפי דין תורה.

[14].   ראו בפד''ר שהוזכר לעיל, שבסופו של דבר פישרו בין הצדדים בנוגע לסכום התשלום שישלם הצד המפר את התנאי.