שבועת שכיר בימינו

התשובה

שאלת חכם חצי תשובה, וכבר ציין השואל למקורות רבים בנושא. ונלך בעקבות הקוצרים, על פי דברים הנהוגים בבתי הדין לממונות.

א. בשבועת שכיר אין הבדל בין שכיר לשכירה.[1] אלא שאין היום דיני שבועות וחרמות כלל בבתי הדין. נזכיר שני תנאים לקיומה של שבועת שכיר (אף שאינה נוהגת, יש לה משמעות כדהלן לעניין פשרה): 1. שיש שני עדים כשרים המעידים על השכירות והעבודה.[2] 2. שהעובד תבע סמוך לזמן התשלום.[3] אשר על כן יש לפשר מן הדין, וכפשרה הקרובה לדין, במקום שבו יש דין שבועה, על פי שיקול דעת הדיין ולפי הנסיבות ואומדנות מוכיחות.[4]

אין שום משמעות לחשדות לא מבוססים. כדי לפסול אדם בשבועה צריך עדויות כשרות בבית דין.[5] ישנן שיטות שניתן להביא בחשבון את הרישום של השכיר (או חנווני),[6] אך במקרה דנן לא נראה שניתן לסמוך על כך, שכן לא הוחזק הפנקס כמהימן.[7]

ב. בשיקול דעת של פשרה הקרובה לדין הבאה במקום שבועה, אין מקום לשיקולים כגון 'כיצד הם יעבדו בהמשך', אלא רק שיקולים הנוגעים לעצם התביעה וצדקתה. יש סוג אחר של פשרה, הבאה מרצונם של הצדדים ובהסכמתם, כדי לפייס ביניהם, ואז ייתכן שזהו שיקול בעל משמעות. ואף על פי כן לענ"ד אין להפריז בחששות כגון אלו, ויש להתמקד בגופו של עניין.[8]

ג. אם העובד מסכים לדחייה, אין איסור 'בל תלין' בדחיית התשלום לו.[9]

ד. קטן אינו בר שבועה.[10]

ה. לגבי 'בל תלין' מכריעים הפוסקים שגם בקטן יש 'בל תלין' כפי שציינת[11]. ואדרבא לגבי ילדים וילדות שעובדים, יש להקפיד שלא לאחר את שכרם מתוך זלזול בעבודה שלהם.