התשובה
ראשית, אין כאן שבועה דאורייתא שהרי הלווה טוען שפרע את כל
ההלוואה, והמלוה טוען שחלקה אינו פרוע וע"כ לכל היותר יש כאן
שבועת היסת. אולם מחלוקת ראשונים אם נאמן לומר פרעתי על כתב
ידו (עי' שו"ת הריב"ש תנד). וא"כ מחלוקת ראשונים אם המלוה נשבע
ונוטל או הלווה נשבע ונפטר. והריב"ש השאיר זאת להכרעת הדיינים.
ונכנסה לכאן בעיה נוספת של כתיבת שובר בכת"י. ונראה לי שכיון
שהלווה טוען: 'פרעתי ולא כתבת לי שובר' אין נ"מ לטענת המלוה:
'הראה את השובר שכתבתי לך' ואינה מותנית בשטר ההלואה. וע"כ
הלווה צריך להישבע ולהיפטר בשבועת היסת, וכיום אין נוהגים להישבע
היסת אלא להתפשר על כשליש מהחוב היינו הלווה צריך לשלם חמישים
שקל ולהיפטר מהשבועה והחוב.
