התשובה
מעמדו ההלכתי של בעל הרכב המסחרי בנוגע לרכב שלקח אינו של 'שואל' אלא של 'שומר שכר'.[1]
מצד הדין נראה שבעל הרכב המסחרי חייב לשלם את כל הנזק, היות והוא התרשל וגרם לתאונה, וזו פשיעה. אולם יש להתחשב בכך שהוא נתן רכב עם ביטוח מקיף וקיבל בעל כורחו רכב בלי ביטוח כזה. עוד יש להתחשב בכך שיש מעין תנאי שלא נאמר בין שני בעלי הרכב.[2] התנאי הוא שבעל הרכב המסחרי מוכן לקחת את הרכב הפרטי על דעת כן שלא ייגרם לו שום הפסד. עוד יש צד לומר שבעל הרכב הפרטי היה חייב לדווח על כך שאין לו ביטוח מקיף.[3]
עקב שיקולים אלו מומלץ להגיע לפשרה שבה כל אחד יישא במחצית מהתשלום.
[1]. בבא מציעא פ ע"א.
[2]. הרב אשר ויס בשו"ת מנחת אשר, ח"א סי' קיג, כתב בנוגע למקרה שבו הייתה הסכמה של שכנים בבית משותף לאפשר לאחד מהדיירים להרחיב את ביתו, ולבסוף גרם הקבלן נזק לבית המשותף, ונעלם. הפסק היה שיש לחייב את השכן בדמי הנזק, משום שקיבל את ההסכמה מהשכנים רק על דעת כן שלא ייגרם להם נזק מהבנייה. זאת על אף שהתנאי לא נאמר במפורש. על דרך זו, יש להקשות מדברי הסמ"ע בסי' קכה ס"ק יא.
[3]. כעין זה בשו"ע, חו"מ סי' קכו סעי' י; ובדברי הרמ"א לשו"ע, שם סעי' ט. ואף כאן התאונה נגרמה ברשלנות.
