התשובה
מבחינה הלכתית רכישת חשבונית משמעותה קניית חוב.
בעיית הריבית עלולה להתעורר בשני מובנים, וכדלהלן.
א. החוב הנקוב בחשבונית – ריבית מהחייב
עצם התשלום בשוטף+ נושא ריבית, ולמעשה המשקיע רוכש חוב נושא ריבית. במקרה זה הריבית משולמת ישירות מהחייב למשקיע לכשיגבה החוב. רכישת חוב נושא ריבית אסורה באיסור ריבית (מדרבנן), וכפי ששנינו במסכת בבא מציעא (עב ע"א): 'שטר שכתוב בו רבית... גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית'. הפתרון הנדרש במקרה זה הוא רכישת חשבוניות הנזקפות לחובת חייבים המחזיקים בהיתר עסקה (כגון משרדי ממשלה).
ב. תשלום מופחת לספק – חשש ריבית של הספק
לכאורה היה מקום לראות גם את התשלום המופחת שמשלם המשקיע לספק בתמורה להסכמתו לתת אשראי לחייב כריבית שמשלם הספק למשקיע. אולם בנקודה זו כבר הירושלמי (ב"מ פ"ה ה"א) כתב שאין בדבר משום ריבית:
תני יש דברים שהן רבית ומותרין. כיצד לוקח אדם שטרות חברו בפחות ומלוותו של חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית.
אומנם ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי' קעג סעי' ד) מסויג הדבר:
מי שיש לו שטר חוב על חבירו, או מלוה על פה, מותר למכרם לאחר בפחות, ואפילו לא הגיע זמן הפרעון, ואין בו משום רבית ובלבד שיהא אחריות השטר והמלווה על הלוקח, כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר.
במקרה זה מתממש התנאי, אך באופן חלקי: הסכום הראשון משולם לספק באופן מוחלט, והאחריות כולה על המשקיע, אולם הסכום הנוסף תלוי ועומד במידת ההחזר, אם בכלל. למעשה, מכיוון שהמכירה של החשבונית נעשית באופן מלא עם רכישתה בתמורה לסכום נקוב וקבוע שאינו חוזר, מסתבר שהיא מותרת. וגדולה מזאת פסק הרדב"ז[1] שמותר לרכוש את החוב בתמורה למחצית מהסכום, ואת היתרה לשלם הרבה אחרי מועד הפירעון של החייב לרוכש, וזאת אע"פ שהרוכש למעשה קיבל את כל הסכום מהחייב הרבה לפני שנדרש לשלם בעבורו סכום מופחת מבעל השטר. ונידון דידן קל הרבה יותר, שכן הוא משלם מייד את רוב הסכום ואף היתרה משולמת במועד פירעון החשבונית ולא אחריה.
למסקנה, מותר לרכוש חשבוניות של משרדי ממשלה או של חברות המחזיקות בהיתר עסקה בלבד.
[1]. שו"ת רדב"ז, ח"א סי' פב.
