עדות בערכאות

התשובה

מפורש בשו"ת הרמ"א[1] לאסור להעיד בערכאות משום 'מסייע',^[2] וא"כ אין מקום להתיר. ומכל מקום יש לדון מכמה צדדים:

א. בספר 'שער משפט'[3] כתב שאסור לדון אך מותר להעיד, כי האיסור נעשה כבר בתביעה, וא"כ אין תועלת בעדות שהיא רק מסייעת להוציא ממון אבל לא נוגעת לעצם האיסור. אלא שהרמ"א להדיא חלק ע"ז, ורבים האחרונים שחלקו עליו, שכן כל השתתפות בהליך השיפוטי הזה יש בה משום חיזוק בתי משפט שאינם פועלים על פי התורה.

ב. בנידון דידן מדובר שהתובע שלח שני מכתבים ע"י עו"ד והנתבע לא הגיב, משמע שהוא לא 'ציית דינא' אפילו של הערכאות והוא מנסה להתעלם. א"כ ניתן להחשיב את הנתבע כ'לא ציית דינא' לבי"ד, ובכל מקרה הוא לא ייענה להזמנת בית הדין. ואין זה מסתבר שהוא אינו מוכן להיענות להזמנת בית המשפט ואילו היה זה בית דין הוא היה נשמע להזמנתם, כי המציאות מורה שמי שבא לבי"ד אלו אנשים יראי שמיים בתכלית, ואנשים כאלו כבר היו מציעים בעצמם לבוא לביה"ד לדון ולא היו מתעלמים לחלוטין ממכתבי עורך הדין. ומצאנו ב'כסף הקדשים'[4] שאם ידוע שלא יבוא לבי"ד, לא צריך אפילו לבקש רשות מבית הדין.

ג. לאב יש גם עדים אחרים, וא"כ אין כאן איסור של 'לפני עור' אלא רק של 'מסייע'. יתר על כן איסור 'מסייע' הוא כאשר יש אפשרות אחרת להגיע לאותה תוצאה, ולכן אין איסור 'לפני עור', אך בסופו של דבר אדם זה סייע להגיע לתוצאה. אבל כאשר יש כמה עדים, ייתכן שאין שום תועלת ממשית בעדותו, ולכן אפילו איסור 'מסייע' אין כאן.

לכן נראה שבשעת דחק, כגון שאביו יכעס אם יסרב הבן להעיד, יש מקום להקל אם הבן לא יצליח לשכנע את אביו שאין צורך בעדותו ולהשתמט מעדות זו.

[1].     שו"ת הרמ"א, סי' נב.

[2].     עיין הלכה פסוקה, סימן כו סעיף א, אות ב.

[3].     שער משפט, סי' כו ס"ק א.

[4].     כסף הקדשים, סי' כו.