התשובה
אנו מקווים בעזרת ה', שמלך ישראל יעמוד באמות מידה מוסריות גבוהות ביותר, כמו שכותב הרמב''ם:[1]
ובכל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'.
ממילא לא יהיה חשש שישתמש בסמכויותיו שלא כדין. השאלה היא על שיטת הרמב''ם, על כן נרחיב בעיקר בשיטתו.[2]
מדין תורה, למלך יש רשות ענישה משני טעמים:
א. מורד במלכות - מי שעבר על ציווי המלך או שמבזה או מחרף את המלך,[3] המלך רשאי להכותו ואף להרוג אותו; אבל אין לו רשות להפקיר את הממון של המורד.
הצורך בראיות - בספר 'מזל שעה'[4] נכתב שצריך עדים והתראה, רבי יצחק מפוזנא[5] כתב שאין צורך בכך, אלא די בראיה פחותה.
מי דן את המורד? ה'תוספות'[6] כותבים שתי אפשרויות: 1. צריך לקבל עדות בבית דין שהוא מורד, אך הדין עצמו נעשה על ידי המלך.[7] 2. צריך גם דיון בבית דין.[8]
ב. ענישה להעמדת הדת על תילה ולתיקון העולם - מדברי הרמב''ם[9] נראה שסמכות זו מוגבלת להרחבת דיני הראיות, דהיינו די לו בראיה פחותה כמו עד אחד. הרמב''ם[10] מוסיף שהודאת החשוד היא כראיה מספקת. זאת ועוד, דין זה מוגבל לחשודים ברצח בלבד, ולא בשאר העברות. הרמב''ם[11] מוסיף שהמלך רשאי להרוג אף אחראי לרצח, לדוגמה מי ששלח שליח לרצוח וכדומה.
מקור הסמכות להרוג - עולה השאלה מניין הסמכות של המלך? ה'חתם סופר'[12] תולה זאת בסמכות הציבור להחרים.[13] הרב ישראלי זצ''ל[14] הרחיב וכתב שסמכות המלך תלויה בהסכמת העם בזמן ההמלכה.[15]
למי שייך רכוש הנהרגים? הרמב''ם[16] קובע: 'הרוגי המלך ממונן למלך'. המאירי[17] סובר שדין זה נאמר רק במורד במלך ולא במי שנענש לתיקון הדת.
טעות בדין המלך - אם המלך טעה בדינו, נראה שהוא צריך לחזור בו כפי שבית דין היו חוזרים בהם.[18]
ביטול החלטת המלך על ידי העם - בספר 'משפט החרם' הרמב"ן כותב שהעם יכול לבטל את החלטת המלך, וכך נעשה כאשר יונתן בן שאול נפדה על ידי העם. על פי זה, אם ההחלטה תהיה בלתי סבירה, העם יבטל אותה.[19]
סיכום: סמכויות המלך אינן בלתי מוגבלות. הוא יכול לדון את הפוגע בכבודו אבל הוא צריך ראיות, ב' עדים או לפחות עד אחד או הודאה. ויש אומרים שאין לו סמכות לדון בכך בעצמו אלא צריך סנהדרין שידונו בכך. הוא גם יכול לדון את העובר על דיני התורה בראיות פחותות, אך רק לצורך תיקון העולם, ודין זה מוגבל רק לרציחה או לרצח עקיף. לדעת ה'מאירי', ממון הנענש אינו מגיע למלך אלא רק ממונו של מורד במלכות. אם המלך טעה בדינו, נראה שהדין חוזר. מעבר לכל ההגבלות הללו, בסמכות העם לבטל את החלטות המלך.
[2]. ראה מה שהאריך הרב וולדנברג בספרו הלכות מדינה, שער ג פרק ה.
[3]. רמב''ם, הל' מלכים פ"ג ה"ח.
[4]. ספר מזל שעה, פרשת בשלח.
[5]. שו''ת רבי יצחק מפוזנא, סי' לח.
[6]. תוספות, סנהדרין לו ע"א ד''ה רבה.
[7]. כך היא גם דעת הר''ן, בחידושים סנהדרין שם, ופשטות דברי הרמב''ם, הל' מלכים פ"ג ה"ח.
[8]. וכן היא הכרעת מהר''ץ חיות, בספרו תורת הנביאים.
[9]. רמב"ם, הל' מלכים פ"ד ה"י.
[10]. רמב"ם, הל' סנהדרין פי"ח ה"ו.
[11]. רמב"ם, הל' רוצח פ"ב ה"ד.
[12]. שו''ת חתם סופר, או''ח סי' רח.
[13]. בעניינה האריך הרמב''ן, בחיבור 'משפט החרם'.
[14]. ס' עמוד הימיני, סי' ט ס"ק י.
[15]. ראה מהלכים דומים אצל מהר''ץ חיות, בספרו תורת הנביאים; וכן עולה מדברי הראי''ה קוק, בשו''ת משפט כהן, סי' קמד.
[16]. רמב"ם, הל' מלכים פ"ד ה"ט.
[17]. מאירי, סנהדרין מט ע"א.
[18]. אמנם מצאנו בטובי העיר שנתקבלו לדין גם על הטעות, אך לגבי מלך לא מצאנו חידוש מעין זה, ועל כן נראה מסברה שהדין בתוקף רק כשהוא דין אמת. אמנם לא מצאנו לכך מקור מפורש.
[19]. אמנם אין הכרח שזו גם דעת הרמב''ם.
