התשובה
1) אם הוגדר מראש מועד לסיום חוזה השכירות, אפילו אם הוגדר בע"פ וללא חוזה כתוב, אי אפשר לסיים את החוזה לפני הזמן הנקוב, אלא אם הסיום נעשה בהסכמה, או שיעמיד במקומו שוכר הגון שאין שנאה בינו ובין המשכיר.[1] פעמים מותר לשוכר לצאת אפילו לפני המועד הנקוב, אם הסיבה לעזיבתו היא אונס, ואז יש פוסקים הפוטרים אותו מתשלום.[2] במקרה שבו לא נקבע מועד לסיום השכירות אלא רק סכום מסוים לתשלום כל חודש, ה'שלחן ערוך'[3] קבע שיש להודיע חודש מראש, אך פעמים יש צורך להודיע זמן רב מראש (כגון בחורף, בכרכים ובחנויות). בימינו כתבו הפוסקים שכיוון שאין מניעה לרוב למצוא שוכר אחר או למצוא דירה אחרת לשכור, די בכל המקרים, הן בחורף הן בקיץ, להודיע חודש מראש.[4] אמנם המציאות מורה כי לשוכר קל יחסית למצוא דירה בכל מקום וזמן, ואילו למשכיר קשה הרבה יותר למצוא שוכר אחר. כמו כן ביישוב קשה למצוא שוכרים חדשים יותר מאשר בעיר. למרות זאת נראה כי המנהג בכל מקום בנוגע לדירות למגורים הוא להסתפק בהודעה חודש מראש במקרה שלא נקבע אחרת בחוזה.
2) בחוק שכירות ושאילה (19א) נכתב:
לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש.
נראה שחודש הוא זמן סביר בהחלט, אבל עולה מהדברים שגם לפי החוק אם נקבע תאריך לסיום השכירות, לא ניתן לבטלה בהודעה מראש. משאלתך עולה שאין ביניכם כל חוזה, לא בכתב ולא בע"פ, ואם כן די לך בהודעה של חודש מראש. זאת כיוון שהשתנה המשכיר, ולכן אין לומר שעל דעת התנאים הראשונים הוא משכיר אלא יש פה חוזה חדש.[5] כמובן כדאי ורצוי מאוד להודיע מוקדם כמה שיותר.
[1]. שו"ע, חו"מ סי' שיב סעי' א, ז; רמ"א סעי' ז וט"ז שם.
[2]. ספר עמק המשפט, סי' מט בעיקר אות ב.
[3]. שו"ע, שם סי' שיב סעי' ה-ז.
[4]. ספר עמק המשפט, שכירות בתים עמ' קיב וקיח.
[5]. במקרה של בעלים זהים שהמשיך את החוזה בשתיקה עיין בשו"ע, חו"מ סי' שלג סעי' ח; ברמ"א שם ובש"ך ס"ק מד.
