התשובה
לגבי סוכה גזולה נפסק ב'שלחן ערוך' (או"ח סי' תרלז סעי' ג) כך:
סוכה גזולה, כשרה. כיצד, אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה, יצא, שאין הקרקע נגזלת.
ומוסיף הרמ''א:
מיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו... וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו, וכן בקרקע שהיא של רבים, מיהו בדיעבד יצא...
כלומר, אדם שבונה סוכה בקרקע משותפת בלא רשות בעליה יוצא ידי מצוות סוכה, אבל לכתחילה אסור לעשות כן, ו'באור הלכה' (לשו"ע שם) דן בשאלה האם מותר לברך על סוכה כזו. בנידון דידן, השאלה היא האם הסוכה גזולה. המקרה אינו ברור דיו. בדרך כלל לצורך קבלת היתר בנייה, נדרשת חתימת 75% מהשכנים. אם כך, כיצד ניתן היתר עם התנגדות מחצית מהשכנים? לצורך המשך התשובה, נניח שניתן היתר כדין, ושיש שכנים שמתנגדים לבנייה. האם היתר הבנייה של העירייה פוטר מהצורך בקניין השטח מכל הדיירים? בספר 'עמק המשפט'[1] נכתב שבבניינים שנבנו לפני התקנה בחלק מהעיריות, שדי בהסכמת 75% מן הדיירים לצורך היתר הבנייה על הגג – בוודאי אין לתקנה תוקף כדי להסיר בעלות משאר דיירי הבית המשותף. הוא מסתפק בבניינים שנבנו לאחר התקנה, שמא הדיירים קנו את חלקם על דעת כן שינהגו לפי החוק. יש מקום לומר שלא כדבריו, ושאין חילוק מתי נבנה הבניין, שהרי דיירי הבניינים נכנסים אליהם על דעת חוקי הבנייה, גם אם אלו ישתנו בהמשך. בכל מקרה, כל זה בתוספת בנייה רגילה. אבל אם מדובר בתוספת שלגביה אין בהתנגדות הדיירים אלא משום 'מידת סדום', כגון במקרה שאין להם גישה אל המקום שבו נבנית התוספת או שמדובר בתוספת באוויר הבניין, יש מקום לומר ש'כופין על מדת סדום'.[2] אז לכאורה אפשר לשבת לכתחילה בסוכה, ואף אפשר לברך על המצווה. אך בהחלט גם אז יש מקום לחשוש מאי קיום המצווה כראוי, ובוודאי בקיום מצווה מהתורה. לעומת זאת, אם הייתה חריגה מרישיון העירייה ופלישה לרכוש פרטי של דירה כלשהי, הרי שחוזרת שוב בעיית הגזל, ובוודאי שאין לשבת לכתחילה בסוכה כזו.
לסיכום, חייבים להגיע להסכמה עם השכנים במקרה של דיון על בעלות של השטח. גם אם אין בעיה של בעלות, כדאי מאוד לעשות מאמץ לפייס את השכנים, אפילו בכסף, כדי לקיים מצווה מתוך אחווה, שלא ייצא שכרו בהפסדו.
