מקח טעות

התשובה

הגמרא בכתובות^[1] כותבת שאם נמצא מום באישה שהתקדשה, זה נחשב כמקח טעות, ובהמשך^[2] הגמרא לומדת משם לדיני מקח וממכר. על פי זה פוסק ה'שלחן ערוך'^[3] שהמוכר דבר לחברו ונמצא בו מום שהלוקח לא ידע עליו, אף אם השתמש בו הוא עדיין יכול להחזירו, ובלבד שלא עשה בו שימוש אחר שנודע לו על אותו המום. ברם, אם כן השתמש במה שקנה אחר שידע על המום, אז אומדים שהוא מוחל ולא יוכל להחזירו. עוד הוא מוסיף^[4] שמום נחשב מה שבני המדינה מסכימים שהוא מום. לפי הנ"ל נראה שבחור הישיבה יוכל להחזיר את הגמרא למוכר ולקבל את כספו.

אלא שיש לבחון את השאלה משני היבטים נוספים. א. ה'מגיד משנה'^[5] הביא שיש מי שכתב שאם המום הוא כזה שהקונה היה יכול להבחין בו בשעת הקנייה ולא עשה כן, אז אומדים שמחל עליו ולא יוכל להחזיר אם יימצא. ב'פתחי תשובה'^[6] דן בדבריו ומביא דעות שונות בשאלה אם דעת 'יש מי שכתב' (ב'מגיד משנה' לעיל) חלוקה על דברי הרמב"ם או לא, וכן אם היא נפסקה להלכה.^[7] ברם, נראה שאין בטענה זו לפטור את המוכר, משום שאף אם נקבל את ה'מגיד משנה', נראה שהמושג 'מום שניתן להבחין בו' הוא כאשר המום גלוי במידה סבירה ולא לאחר בחינה מדוקדקת מאוד. ממילא בנידון דידן, שנמצא שחסר עמוד אחד, גם ברפרוף מקדים לא היה החיסרון הזה מתגלה בהכרח, ולכן אינו נחשב כדבר שהיה אפשר להבחין בו.

ב. אותו בחור יצר בכתיבה 'מום' כזה שכעת המוכר בוודאי לא יוכל עוד למכור את הגמרא. ונראה שגם את הטענה הזו יש לדחות. הגמרא בכתובות^[8] כותבת שאדם שקנה פרה ושחטה ואח"כ נמצא בה מום שהיה כבר בשעה שקנאה, הוא יכול להחזירה ולקבל את כל כספו בחזרה, אף שגרם להפחתה נוספת בדמיה. ה'שלחן ערוך'^[9] מביא את המקרה בגמרא של אדם שמוכר דבר עם מום והקונה קודם שידע עליו עשה בו מום נוסף, אך הוא מחלק בין שתי אפשרויות: אם הקונה עשה מום שמקובל לעשותו, הוא פטור, ואם עשה מום שאין דרך לעשותו, אף שהוא יכול להחזיר את המקח, המוכר יפחית מהכסף שמשיב לו את המום שעשה. במקרה הנדון, הבחור השתמש באופן הרגיל בגמרא, ולכן המוכר אינו יכול להפחית לו מן הכסף שישלם לו.

לסיכום, בחור הישיבה יכול להחזיר את הגמרא, והמוכר חייב להשיב לו את כל הכסף ששילם.

[1].   כתובות עה ע"א.

[2].   שם, עו ע"א.

[3].   שו"ע, חו"מ סי' רלב סעי' ג.

[4].   שו"ע, שם סעי' ו.

[5].   מגיד משנה, הל' מכירה פט"ו ה"ג.

[6].   פתחי תשובה, חו"מ סי' רלב ס"ק א.

[7].   ועוד עי' בנתיבות המשפט, חו"מ סי' רלב ס"ק א.

[8].   כתובות עו ע"ב.

[9].   שו"ע, חו"מ סי' רלב סעי' יג.