התשובה
נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רסב ס"ג): "אין המוצא מציאה חייב להכריז,
אלא בדבר שיש בו סימן בגופו או שראוי ליתן סימן במקומו או בקשריו
או במנינו או במדתו או במשקלו. אבל אם אין בו שום סימן, אפילו
במקומו, כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם, אם
הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו, או מחמת
כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל, הרי
הוא של מוצאו, שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל, כיון שאין בו סימן
ובא לידו בהיתר, כיון שנתייאשו בעליו. ואם לאו, צריך להחזיר אע"פ
שנתייאש אחר כך, כיון שבא לידו קודם יאוש". במקרה שששאלת עליו,
אין בשטר כסף סימן בגופו או במקומו, אבל צריך להסתפק אם מצאת
אותו לפני שהמאבד ידע מכך שאיבד את השטר או לאחר שנודע לו
שאיבד. ובמקרה זה פסק הרמב"ם (הל' גזילה ואבידה פט"ו ה"א)
שאם נטל זכה בו. ועי' בפירושי המגיד משנה והכס"מ שם ובב"י סוף
סי' רס שהסבירו את דבריו.
