ירושת בית

השאלה:

אימא שלי התאלמנה בגיל צעיר. שנים רבות היא גרה בסמיכות אליי, ותמכתי בה ככל יכולתי. יש לי אחות שנשואה לגוי, ובמשך תקופה ארוכה מאוד היא לא שמרה איתנו על קשר. שנתיים לפני שאימא נפטרה הזמינה אחותי את אימא לגור אצלה, ובאמת טיפלה בה במסירות עד פטירתה. באותה תקופה, כאשר אימי הייתה עדיין בריאה, היא הביעה את רצונה (בעל פה) להוריש את הבית שלה לאחותי. השאלה היא: האם רצונה מחייב? לדעתי זה לא מוסרי, מכיוון שרוב הזמן אנחנו תמכנו בה כלכלית וביקרנו אותה, ורק בסוף ימיה אחותי נכנסה לתמונה ואז שכנעה אותה.

התשובה

הרב אריאל בראלי |

מצד הדין בן יורש את אימו ולא בת, בייחוד שאין צוואה המקנה מחיים זכויות לבת. יש לדון מצד מצוות 'כיבוד אם' אם נוהג גם לאחר פטירתה, לפחות במה שנוגע למימוש רצונה בממון שלה. בשאלה זו מסתפק בשו"ת ר' עקיבא איגר[1] אם כספי ירושה נקראים 'משל אב או משל בן', והוא מגיע למסקנה שבספק היורשים נחשבים מוחזקים, ואי אפשר לחייב אותם לקיים את בקשת האם. יש מקום לדון מצד 'מצווה לקיים דברי המת',[2] אלא שיש תנאי בהלכה שאינו מתקיים במקרה הזה – נפסק ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' רנב סעי' ב): 'מצווה לקיים דברי המת, אפילו בריא שציווה ומת, והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כך', ובמקרה הזה האם לא נתנה את הדירה לשליש. כמו כן, לא ברור שיש מצווה לקיים את דברי המת כאשר דבריו סותרים את הצדק.[3]

לסיכום, אין עליך חובה הלכתית לקיים את בקשת אימך.

 

[1].     שו"ת רע"א, מהדורא קמא סי' סח.

[2].     גיטין יד ע"ב.

[3].     כן כתב בספר תשובות והנהגות, ח"ד סי' שטז: 'ואולי דומה למילי דאיסורא דלא אמרינן בזה מצוה לקיים דברי המת כיון שאינו לטובתו'.

toraland whatsapp