הסכם בין שכנים

התשובה

על מנת שלהסכם יהיה תוקף הלכתי, יש לעשות מעשה קניין והוא בלבד מחייב, בשונה מהחוק הישראלי אשר מגדיר את הסכמת הצדדים אפילו בעל פה ככריתת חוזה.^[1] וכך נפסק ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קפט סעי' א):

אין המקח נגמר בדברים, שהאומר לחברו: היאך אתה נותן לי חפץ זה, ואמר ליה: בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם, אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם: הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום עד שיגמר המקח, כל דבר ודבר כראוי לו, קרקע לפי קניינו, ובעלי חיים לפי קניינם, ומטלטלים לפי קניינם, ולאחר שנגמר המקח, כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפילו לא היו עדים בדבר.

חתימת ידו של אדם על שטר שקולה כמעשה קניין, ולכן באופן בסיסי הסכם בין שכנים מחייב על פי ההלכה.^[2] אולם ישנה מגבלה הלכתית לעגן בקניין דבר שאינו ממשי, אלא רק להעביר חפצים או התחייבויות ממוניות בין אדם לחברו. לפיכך אי אפשר לחייב אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה באמצעות קניין. זה הוא 'קנין דברים' שאינו תקף.^[3] משום כך, אם ההסכם כולל התחייבויות לפעולות או למניעת מעשים, הרי אין לו תוקף הלכתי.^[4] הדרך להתגבר על זה היא לכתוב שאם אחד הצדדים יעשה פעולה מסוימת או לחלופין לא יעשה פעולה מסוימת, הרי הוא יחויב בקנס. ממילא אין התחייבות לעשות מעשה אלא לשלם כסף אם ההסכם יופר. יש לציין שעל מנת לפתור בעיה של 'אסמכתא', יש לכתוב במפורש שחיוב הקנס תקף כבר מאותו רגע. למשל אם הצדדים רוצים לעגן בהסכם ששכן אחד לא יפעיל את מכונת הכביסה בשעות המאוחרות של הלילה, יש לכתוב באופן הבא: פלוני מתחייב לשכנו מעכשיו לשלם 1000 ₪ אם מכונת הכביסה שלו תפעל בשעות המאוחרות של הלילה.^[5]

סיכום

קניין נותן תוקף להסכמת הצדדים, וחתימה על שטר שקולה כמעשה קניין. הסכם זה תקף רק כלפי התחייבויות כספיות או העברת נכסים ולא על מעשים או אי-עשיית מעשים.^[6] אולם ניתן לעגן בחוזה קנס בגין אי-עשייה של מעשים מוגדרים.

[1].   חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, סעיף 5, הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.

[2].   שו"ע, חו"מ סי' קצא סעי' א: בשטר כיצד, כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה, שדי נתונה לך שדי מכורה לך, כיון שהגיע השטר לידו קנה, אע"פ שאין שם עדים כלל.

[3].   בבא בתרא ג ע"א.

[4].   החיסרון של קניין דברים הינו עקרוני, דהיינו קניין אינו חל על פעולות, ממילא לא יועיל בכך קניין סיטומתא, פד"ר ד, ,279.

[5].   את הבעיה של אסמכתא יש לפתור בדרך של התחייבות בקניין בפני בית דין חשוב. שו"ע, חו"מ סי' רז סעי' יד.

[6].   נדל"ן ולא מטלטלים, שו"ע, חו"מ סי' קצא סעי' א.