הלוואות חברתיות

התשובה

ראשית יש לוודא שנוסח 'היתר העסקא' הוא תקין, אך אין די בכך. יש לתת את הדעת לכך שבשונה מבנקים רגילים, כאן החברה היא רק מתווכת בין לווים למלווים, ואת ההלוואות בפועל נותנים ומקבלים אנשים פרטיים העושים זאת דרך האתר.

גם אם בנוסח 'היתר העסקא' נכתב במפורש כי הוא חל גם על עסקאות שבהן החברה מתווכת, קשה לענ"ד להסתמך על כך לכתחילה כשמדובר בהלוואות בין אנשים פרטיים ששניהם אינם יודעים שבעצם המדובר ב'עסקא' ולא בהלוואה. אין זה דומה להלוואות הניתנות בבנקים החתומים על 'היתר עסקא', שם אף אם הלקוח אינו יודע שמדובר ב'עסקא', הבנק מצהיר שהוא נותן את הכסף כ'עסקא', וקיימת הסמכה מכללא של הלקוח לכל תנאי הבנק הנותן.[1] דבר זה, כאמור, לא קיים כאן, במצב שבו הן המלווה והן הלווה אינם יודעים כלל שהם מבצעים 'עסקא' ולא הלוואה. נכון שבהלוואה לשם השקעה בעסק, ואולי גם בלימודים, מתקיים הרעיון היסודי של 'היתר עסקא', ויש בהחלט מקום להלוות להם, אך כל זה בתנאי שיעשה 'היתר עסקא' מפורש בין הלווה לבין המלווה. מבחינה מעשית ניתן לעשות זאת בהוספת משבצת שבה יצרכו הצדדים להלוואה לסמן כי הם מקבלים את תנאי 'היתר העסקא'. לגבי השאלה אם 'רוח חכמים נוחה מכך' – אם מדובר בהלוואה למטרה עסקית הנעשית עפ"י 'היתר עסקא' ובריבית בגובה סביר – נראה ש'רוח חכמים נוחה מכך'. במקרים אחרים – לא ברור, ויש לבדוק כל מקרה לגופו.

[1].   ר' מאמרי 'היתר עסקא', שהמלווה אינו מודע לו, תחומין ל.