הוראת קבע

התשובה

יש לדון אם חתימה על הוראת קבע מהווה נדר לנתינת צדקה. ראשית נציין שאם אדם גומר בלִבו לתת סכום כסף לצדקה, יש לדון אם יש דין 'נדר' במחשבה. בעניין זה נחלקו הפוסקים הראשונים. להלכה הרמ"א[1] סובר שיש לחוש למחמירים, והפוסקים נחלקו מה הכריע ה'שלחן ערוך'.[2] אם לא גמר בלבו, אלא כתב שֵק או הוראת קבע, יש לדון אם יש דין נדר בכתב.

ראשית נדון אם הכתיבה נחשבת 'נדר' לפני מסירת השֵק לגבאי הצדקה. יש אומרים שאין דין התחייבות בכתב נחשב 'נדר', משום שנאמר (ויקרא ה, ד) 'לבטא בשפתיו', וכל זמן שלא ביטא את נדרו בשפתיו, אין בכך כלום.[3] ויש חולקים וסוברים שדין התחייבות בכתב נחשב 'נדר'.[4] עם זאת, במקרה דנן, ובו הוראת הקבע כבר הועברה לישיבה, פסק בספר 'צדקה ומשפט'[5] שהנדר חל בלא ספק, שהוא נדר גמור, ושלא ניתן לחזור ממנו. הפסק נאמר על נתינת שֵק, שכן החוק שאוסר לבטלו מחשיב את נתינתו 'נדר גמור'. ועל אף שאפשר לבטל הוראת קבע, בעל ספר 'צדקה ומשפט' מסיק שגם היא נחשבת 'נדר גמור', מכיוון שהיא נחתמה וניתנה למוטבים.

ויש לשאול: האם ניתן להתיר נדר זה לאחר שניתנה הוראת הקבע לישיבה?

הכלל הוא, שכל זמן שהצדקה לא ניתנה לעני, אפשר להישאל על הנדר, אך לאחר שהיא ניתנה, כבר אי אפשר להישאל עליה.[6] אם כן, יש מקום לומר שיהיה אפשר להישאל על צדקה שטרם ניתנה.[7] לכאורה יש אומדנא שהתרומה לישיבה הייתה על דעת שהבן ילמד בה, ואם כן, צריך לברר אם אפשר לבטל את הנדר מכוח אומדנא זו. ראה 'צדקה ומשפט',[8] שכותב בשם שו"ת 'חתם סופר',[9] שהולכים אחר האומדנא. עם זאת, אם האומדנא אינה ברורה באופן מוחלט, רצוי להתיר את הנדר בפני חכם.