התשובה
1. אסור לגנוב ולגזול מגויים,[1] והגונב מגוי חייב להשיב את הגנבה.[2]
2. אין לשרוף את הגנבה. לגבי השימוש בגנבה, יש להבחין בין מקרה שידוע מי הנגזל לבין מקרה שלא ידוע מיהו: א. אם ידוע מי הנגזל, יש לנסות למצוא אותו. בשאלה האם הגזלן צריך להוציא ממון על כך נחלקו הדעות. מדברי הש''ך[3] עולה שהגזלן צריך להוציא ממון על כך, ולדעת סמ''ע[4] יש לחלק בין נגזל הנמצא במקום קרוב, ואז צריך להוציא ממון כדי לאתרו, לבין נגזל שנמצא במקום רחוק, ואז אינו צריך להוציא ממון לשם כך. לדעת 'חזון איש',[5] הגוזל אינו צריך להוציא ממון על כך. בספר 'פתחי חושן'[6] נכתב שכדי לצאת ידי שמים, יש להוציא ממון על כך בכל מקרה. ב. אם לא ידוע מי הנגזל, נראה שיש לעשות בסכום שנפחת משוויו של החפץ הגזול 'צרכי ציבור', דהיינו צרכים המיועדים לטובת הכלל,[7] כגון בניית מקוואות[8] או שאר צרכי ציבור חשובים.[9] עקרונית, את החפץ עצמו יש לשמור למקרה שיימצא הנגזל. אמנם נראה שבמקרה זה, יש שיטות באחרונים שאין צריך השבה; ואם בלאו הכי אינו יודע למי להשיב, מותר לו להמשיך להשתמש בחפץ, וייתן את שווי כולו לצורכי רבים, כדי לצאת ידי שמים. ייתכן גם שלחוזר בתשובה על עברת הגזל יהיה מותר להסתמך על העצה המקובלת בדיני אבדה: לרשום את שווי החפץ ופרטיו ולהשתמש בו, כדי להחזיר את שוויו אם יימצא בעל החפץ.[10]
3. לפי ההלכה, התשלום נקבע לפי ערך החפץ בזמן הגנבה, ולכן במקרה זה יש להעריך כמה היה שווה החפץ בזמן שנגנב.[11]
[1]. שו''ע, חו''מ סי' שמח סעי' ב; שם שנט סעי' א; פתחי חושן, הל' גזלה פ"א ס"ב.
[2]. שו''ע, חו''מ סי' שמח סעי' ב; בית שמואל, סי' כח ס"ק א, וכן הסכימו לו הרבה אחרונים. גם לפי נתיבות המשפט, סי' שמח ס"ק א, יש חיוב מדרבנן. דלא כפתחי חושן, הל' גזילה פ"א סעי' ב, שכתב שדעת רוב הפוסקים שאין להשיב, וראו עוד שו''ת משפטי ארץ, הלכות גזל עמ' 178.
[3]. ש"ך, חו''מ סי' שסז ס"ק ג.
[4]. סמ"ע, חו"מ סי' שסז ס"ק ג
[5]. חזון איש, ב''ק סי' כ ס"ק ח.
[6]. פתחי חושן, הל' גניבה פרק ד הערה יב.
[7]. שו''ע, חו''מ סי' שסו סעי' ב.
[8]. שו"ת אגרות משה, חו"מ ח"א סי' פח.
[9]. ראו שו''ת משפטי ארץ, גזל עמ' 219.
[10]. שו''ת משפטי ארץ, ב עמ' 275.
[11]. שו''ע, חו''מ סי' שנד סעי' ג.