התשובה
חיוב הדיירים בתשלום לוועד הבית נקבע על פי שני גורמים: א) שותפות ברכוש המשותף בבניין. ב) מידת ההנאה של הדייר. כיוון שהגורם המחייב בתשלומים הוא השותפות ברכוש המשותף, אין זה משנה אם הדירה מאוכלסת או לא, משום שתפקיד ועד הבית הוא לדאוג לרכוש המשותף לכולם.[1] אומנם יש לקזז מהתשלום את החלק שהוא בעבור הנאה ושימוש, שהוא אינו נהנה מהם (כמו שימוש במעלית), אלא שקשה לחשב גורם זה, וצריך לקבוע אותו בהסכמה בין הדייר לבין הוועד.[2] כמו כן מחייבים אדם על פי מידת השותפות שלו ברכוש המשותף, ולכן בעל שתי דירות יחויב על פי שתי הדירות.[3] דייר הבא לגור בבניין משותף מקבל על עצמו את התשלומים כפי הנהוג באותו בניין. אם קיים כבר תקנון כתוב, הרי שהוא הקובע גם אם אינו מתאים לדין תורה, כיוון שעל זה נאמר 'מנהג מבטל הלכה', שעל דעת כן קנו את הדירה בבניין. ראוי שיהיה לכל בניין תקנון כתוב הקובע לפרטים על מה מחייבים בתשלום, כמה משלמים ובאיזה אופן. אם אין לבניין תקנון כתוב, מסתמא קיבלו עליהם את התקנון המצוי המצורף לחוק המקרקעין.[4]
[1]. דיני הבית המשותף (קורנגוט), עמ' 89, על פי דברי המרדכי ב"ב סי' תעה.
[2]. שם עמ' 91–92.
[3]. שם עמ' 86, על פי דברי המרדכי ב"ב תעה.
[4]. ראו דיני הבית המשותף, עמ' 21.