התשובה
המלבי"ם על ויקרא (כד, יט) מפרש את הכפילות בפסוק: 'ואיש כי יתן מום... כאשר יתן מום...', וכותב שהתורה מתייחסת גם למומים במובן רחב יותר ולא רק לחסרון אבר.
מבחינת תשלום הנזק, לענ"ד יש לדמות זאת למקרה שגרם לחברו להיות חירש, שמשלם דמי כולו משום שאין לו קונים בשוק העבדים. הוא הדין אם הפכוֹ לשוטה - ישלם דמי כולו, אלא אם כן ישנן עבודות שיכול לעשות גם במצבו הנפשי החדש. אם יש עבודות שיכול לעשות, ישומו את ההפרש שבין שוויו לפני הנזק לשוויו החדש. נוסף על כך יש מקום לחייבו על בושת, שהרי ודאי שמתבייש במצבו הנפשי החדש[1]. נוסף על כך, יש מקום לחייבו על ריפוי - אם צריך ללכת לפסיכיאטר וכדו'.
לענ"ד הכלל הוא שיש לבדוק: אם הפגיעה הנפשית גרמה לנזק כספי הנכלל בחמישה דברים שהחובל בחברו חייב לשלם, עליו לשלם, ואם לא ניתן להצביע על נזק כספי הנכלל בחמישה דברים - ייפטר מתשלום.
[1] אם הפכוֹ לשוטה, יש לעיין האם משלם בושת, שהרי בשעה שביישו היה עדיין פיקח, או שמא אינו משלם - בהתאם למצבו עכשיו. ואולי יש לחלק בין מקרה שההכאה הייתה בפרהסיה, ואז ישלם, משום שבשעת ההכאה עדיין לא היה שוטה, לבין מקרה שההכאה הייתה בצנעה, ואז לא ישלם, משום שבשעת ההכאה לא הייתה בושת, והבושת היא רק כשרואים אותו לאחר מכן, ואז כבר הוא שוטה ואינו מתבייש.
