התשובה
חובת התשלום לוועד הבית מבוססת על החובה הכללית המוטלת על הדיירים להשתתף בהוצאות הנצרכות לרכוש המשותף. ה'שלחן ערוך'[1] מגדיר שני סוגי הוצאות שחובת הדייר להשתתף בהן:
...וכן כל הדברים שהחצר צריך להם צורך גדול, או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם.
ניקיון חדר המדרגות מזמן לזמן הוא צורך גדול או לפחות מנהג שנהגו בני המדינה.[2] הגדרתו ההלכתית של ועד הבית היא אפוטרופוס על נכסי הבית המשותפים.[3] משום כך, מותר ליו"ר הוועד להפעיל שיקול דעת בשימוש בכסף. ולכן, אם חיפש עובד זול יותר, בסמכותו המלאה לעכב את הניקיון, אלא אם כן נאמר בתקנון אחרת. אף במקרה שבו ועד הבית התרשל במילוי תפקידו, מכיוון שהכסף נשמר בחשבון של ועד הבית לטובת תיקונים עתידיים, ובטווח הארוך תהיה כאן הנאה לכל הדיירים מכל הסכום ששולם על ידם, אין מקום לביטול או להפחתת התשלום. זאת ועוד, הרב קורנגוט, בספר 'דיני הבית המשותף',[4] פסק שבכל סכסוך בין דייר לוועד הבית באשר לתשלומים השונים הנדרשים לצורכי הבניין 'ישלם הדייר את תשלומיו ורק אח"כ תתברר תביעתו בבית הדין'. זאת משום שבכל סכסוך בין היחיד ובין הציבור על היחיד לשלם ואחר כך לרדת לדין.[5] הדרך היחידה להפחית את תשלומי ועד הבית היא קבלת החלטה באסיפת דיירים, כפי שמפורט בתקנון ועד הבית.
[1]. שו"ע, חו"מ סי' קסא סעי' א.
[2]. ספר עמק המשפט, ח"ג סי' מח.
[3]. שו"ת חבל נחלתו, ח"ו סי' נד; פסקי דין ירושלים, ח"ז עמ' נו.
[4]. ס' דיני הבית המשותף, פ"ה סעי' כז.
[5]. שו"ת הרשב"א, ח"ג סי' שצח.
