התשובה
חכמים זיכו את הבעל בפירות נכסי אשתו (כלומר בהנאה מהם), וכנגד זאת חייבו אותו לפדותה.[1] לכן באופן טבעי החתן אמור ליהנות משכר הדירה הרשומה על שמך. אומנם אם מראש הנישואין נעשים על דעת הסכם אחר הקובע כי שכר הדירה שייך לך בלבד, אז תקנת חכמים בטלה. הדרך לעשות זאת היא על ידי 'סילוק' הבעל מהזכות שלו בנכסים, וההסכם אמור להיחתם בין האירוסין לנישואין, ולמעשה כיום, שהאירוסין והנישואין נעשים יחד, ההצעה הזו אינה אפשרית.[2] לדעת 'אבני מילואים' ניתן לנסח את הסכם הממון בדרך של תנאי, ואז זה מועיל,[3] דהיינו הסכם הממון ינוסח שעל דעת כן הבעל מקדש.
לסיכום, ניתן להגיע להסכם שבו הבעל מוותר על זכות ההנאה שלו מנכסי אשתו השייכים לה עוד קודם הנישואין. הבהרה – כל הנדון הוא ביחס להסכם על יחסי הממון בזמן הנישואין, ואין לכך שום קשר להסכמי קדם נישואין המתייחסים לאפשרות של פירוד וגירושין.
[1]. שו"ע, אבה"ע סי' פה סעי' א.
[2]. ש"ך, חו"מ סי' סו ס"ק קלז.
[3]. אבני מילואים, אבה"ע סי' צב סוף ס"ק ה, וזו לשונו: 'ואני בעניי מצאתי דרך פשוט שיועיל הסילוק שנוהגין עכשיו אע"פ שאנו עושין חופה וקידושין בבת אחת... שיכתוב תנאי גמור באופן המועיל שלא יהיה לבעל פירות ושיקדש על דעת התנאי'.