התשובה
שכירת צימר ללא חוזה על ידי שיחת טלפון נקראת 'עסקה מרחוק'. במקרה זה, מדובר בהבטחה בלבד של בעל הצימר להשכיר לכם חדר גדול. אך מכיוון שהחוק מכיר בעסקה מרחוק כחוזה מחייב יש מקום להכיר בה גם בדין תורה.[1] ולכן, בעל הצימר הפר חוזה, אף לפי דין תורה. דא עקא, מכיוון שלא נחתם חוזה מסודר ובו סעיף אשר קונס את מפרי החוזה, אין יכולת לקנוס אותו על כך.
עוגמת נפש – לפי ההלכה לא מחייבים בגין עוגמת נפש אלא אם כן היא באה בעקבות חבלה פיזית, ואז מחייבים את החובל הן בתשלום הנזק והן בתשלומי בושת.[2] אולם, אם בעל הצימר גרם לכם לעוגמת נפש ברשלנות (ולא מחמת אונס), אזי הוא חייב לפייס אתכם על עוגמת הנפש. אחת הדרכים לעשות זאת היא בעזרת פיצוי כספי, אולם הדבר נתון לשיקול דעתו.
תשלום הוצאות – ניתן לחייבו בהוצאות שהוצאתם לקראת החופש (לדוגמה - נסיעה הלוך ושוב) מדין גרמי, מכיוון שסמכתם על דבריו והרחקתם עד הצימר.[3] כך גם לגבי יום העבודה שהפסדתם (אם אכן הפסדתם), מכיוון שאובדן עבודה מובטחת נחשב כנזק לחלק מהדעות.[4] אם טיילתם ממילא בצפון כל היום ורק לעת ערב פניתם לצימר – יש מקום לחייב חיוב חלקי על ההוצאות ואפילו על רובן. הדעת נותנת שאין מקום לחיוב מלא, מכיוון שהייתה לכם תועלת מסוימת מהנסיעה לצפון, אף שהתוכנית ברובה לא הוגשמה.
[1]. ראו במאמר הרב דייכובסקי שערי צדק ג, עמ' 191; הרב ויסמן תחומין יח, עמ' 251-248.
[2]. בבא קמא צ ע"א; שם, צא ע"א.
[3]. שו"ע, חו"מ סי' יד סעי' ה ברמ"א.
[4]. קצות החושן, סי' שלג ס''ק ב; ערוך השלחן, חו"מ סי' שלג סעי' ב; ועיינו שו"ע, חו"מ סי' סא סעי' יא.
