התשובה
אכן כך נכתב בספר 'ברית יהודה'. החשש הוא משום שהלקוח משלם את העמלה גם אם לא ניצל בסופו של דבר את האשראי, ומכאן שאף אם ינצל את האשראי ויישבע, על פי 'היתר העיסקא' מכיוון שלא הרוויח - לא יקבל חזרה את העמלה, וממילא יש כאן חשש ריבית.
אך עיין בספר 'תורת ריבית', פרק יז סעיף יא הערה ט"ז - בשם הגרי"ש אלישיב, שאפשר להתנות שתשלום העמלה הוא עבור חצי הפיקדון, ושם בהערה י"ז הביא שאם עושים 'היתר עיסקא של 'כולו פיקדון' - אין חשש. ובאמת בהרבה מנוסחי 'היתרי העיסקא' כתוב שבמה שאין מועיל 'היתר עיסקא' של 'חציו מלווה וחציו פיקדון' יחשב כ'כולו פיקדון'.
ולענ"ד יש להוסיף שכלל לא ברורה לי ההנחה שביסוד הספק, שעל פיה אף אם יישבע - לפי 'היתר העיסקא' לא יקבל חזרה את העמלה. אכן מסתבר שאם לא ניצל את האשראי לא יוכל להישבע ולקבל חזרה את העמלה, שהרי היות שלא הייתה כלל עסקה – אין לו על מה להישבע. אלא שבמקרה כזה שבו לא ניצל את האשראי – היות שלא הייתה הלוואה, אין כל חשש ריבית.
אולם אם בסופו של דבר ניצל את האשראי, מניין שאם ישבע שלא הרוויח לא יוכל לקבל חזרה את העמלה? הלא ב'היתר העיסקא' של הבנקים נאמר במפורש שכל עסקה שיש בה חשש ריבית – אין לה כל תוקף, ולכן האפשרות של הבנק לגבות את עמלת הקצאת האשראי היא רק על דעת כן שגם עמלה זו כפופה ל'היתר העיסקא'. ממילא כלולה בזה התחייבות של הבנק שאם הלקוח ינצל את האשראי וישבע שלא הרוויח – יקבל חזרה את העמלה. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שלענ"ד אין בכך חשש ריבית אף בלא להיזקק לטיעון שהעמלה היא עבור חלק הפיקדון.
