התשובה
קיימת מחלוקת בין רבותינו הראשונים והאחרונים אם הפרשת מעשר כספים היא חיוב מדאורייתא, חיוב מדרבנן או מנהג ישראל[1]. ההכרעה המקובלת בהלכה היא כי מדובר במנהג ישראל, אשר הנוהג בו בקביעות מתחייב בו כנדר. באשר למתנות חתונה: א) אם מדובר במתנות בעין (כגון מוצרי חשמל), בשוברים לרכישת מוצרים בעין או בסכום כסף ייעודי לרכישת מוצרים, המנהג הרווח הוא שאין צורך להפריש מעשר כספים. ב) אם מדובר במתנת כסף לא ייעודית, יש להפריש מעשר כספים, אא"כ מצבם הכלכלי של בני הזוג קשה, דהיינו שלא יהיה להם כסף די מחייתם אם יפרישו מעשר כספים מהמתנות. ג) אפשרות נוספת (מומלצת) היא לקחת חלק מן הסכום שקיבלתם ולהפקידו לחיסכון למען הילדים בע"ה בעתיד. מאותו חלק מכספי החתונה שאתם משתמשים בו כרגע (אם אכן אתם משתמשים כרגע בכספי החתונה) יש להפריש מעשר כספים בכפוף למצבכם הכלכלי. מהסכום שאתם מפקידים לחיסכון אל תפרישו מעשר כספים כרגע, אלא לכשתשתמשו בו – בהתאם למצבכם הכלכלי באותו זמן, וכן בכפוף לשאלה מה תעשו עם הכסף. לכן, אם למשל תשתמשו בעתיד בחלק מכספי החתונה לצורך תמיכה בילדים גדולים באופן המותר מכספי מעשר כספים – הרי זה עצמו ייחשב מעשר הכספים ממתנות החתונה. הסכום שיוקצה ממעשר הכספים לצורכי הילדים לא יעלה על מחצית סכום המעשר.[2]
[1]. ר' כתר כרך ו סי' נז.
[2]. רמב"ם, פירוש המשנה פאה פ"ח מ"ו.