התשובה
לדעת פוסקים רבים מעשר כספים אינו חיוב גמור,[1] ואם לא קיבל על עצמו להפריש מעשר כספים, אין חובה לדקדק לאן מיועד הכסף, העיקר שניתן למטרות צדקה. אמנם, אם כבר הפריש מעות לצורך צדקה ממש, על הכסף הזה חלים דיני צדקה.
עמותה שמוכרת מוצרים – כדי להכריע בנוגע ל'מכירה סינית' יש להקדים ולדון בשאלה האם מותר לקנות מכספי צדקה מוצרים, מעמותה המייעדת את ההכנסות לצדקה. בשו"ת 'משנה הלכות'[1] אסר זאת, מכיוון שלפני המכירה גם המוצר וגם המעות היו שייכים לצדקה, ולא ייתכן שאחרי המכירה המעות יהיו צדקה והמוצר יהיה של הקונה, והצדקה תפסיד. אך אם מדובר על תרומה גמורה והעמותה מעניקה מתנות לתורמים – מותר.
מדברי הגר"ח קנייבסקי בספר 'דרך אמונה',[2] עולה כי הדרך לברר האם מדובר במתנה או בקנייה היא אם התורם זקוק למוצר והיה קונה אותו בלאו הכי – זו קנייה, אך אם הוא אינו זקוק לכך כלל - זו מתנה.
קניית כרטיסי הגרלה מעמותת צדקה – בספר 'דרך אמונה'[3] אסר לקנות כרטיסי הגרלה של עמותות צדקה מכספי מעשר, ואם זכה – כספי הזכייה שייכים לצדקה. זאת משום שבקניית כרטיס הגרלה רכש את הסיכוי לזכות, וסיכוי זה הוא שווה כסף, ודינו כמוצר. לעומת זאת, בשו"ת 'שבט הלוי'[4] התיר, מכיוון שאינו מחסר דבר מכספי מעשר כספים:
אלא שרוצה ליהנות שיעלה לו מזה ספק ריוח של לזכות בהגרלה ונתנו על מנת כך, לא ראיתי בזה שום פגם.
בספר 'צדקה ומשפט'[5] כתב, שאם זכה בהגרלה עליו להחזיר את כסף הכרטיס לצדקה, אך הזכייה שייכת לו. בפרט במקרה שבו כל הפרסים נתרמו וממילא הצדקה אינה מפסידה דבר אלא יש רווח צדדי לתורם. למיטב ידיעתנו, המנהג הרווח הוא להשתתף בהגרלה של עמותות צדקה כדעת 'שבט הלוי', ועדיף שבשעה שמפריש את הכספים יאמר שעושה כן כדעת 'שבט הלוי' וכשיטתו. כל האמור לגבי הגרלות בכלל, נכון גם לגבי השתתפות ב'מכירה סינית' מכספי מעשר כספים. בפרט אם כל הפריטים ב'מכירה הסינית' נתרמים למטרה זו ואפשר שעל דעת כן תורמים אותם.
[1]. משנה הלכות, ח"ו סי' ר.
[2]. דרך אמונה, ביאור ההלכה הל' מתנות עניים פ"ז ה"ה ד"ה ואחד.
[3]. שם, וכן כתב בספר הלכות מעשר כספים פי"ט סי' יב, בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, והגרי"ש אלישיב זצ"ל.
[4]. שו"ת שבט הלוי, ח"ט סי' ר.
[5]. ס' צדקה ומשפט, פ"א הערה פז; ועי' בשו"ת אגרות משה, או"ח ח"ד סי' עו, דרך אמצעית נוספת.
[1]. שו"ת משפטי ארץ ח"ב עמ' 239.
