מחיר מוטעה על מוצר במדף

התשובה

אם מדובר על גילוי טעות קודם תשלום, הרי שבידו של המוכר לחזור בו מהמחיר הנקוב ולדרוש מחיר מלא, כי לא היה קניין.^[1] לעומת זאת  אם הטעות התגלתה לאחר הקנייה, אזי הדין הוא בהתאם לדיני הונאה העוסקים במחיר גבוה או נמוך מהמקובל.^[2] למעשה יש לבדוק את המחיר הממוצע לאותו חפץ במקומות אחרים (בהתאמה לנתונים הספציפיים של העסקה, כולל כל המרכיבים – אחריות, משלוח וכו') ועל פי זה לבחון אם הייתה חריגה מהמחיר הממוצע ביותר משישית (כלפי מעלה או כלפי מטה), ואז ניתן לבטל את העסקה.^[3] ברם, על פי חוק הגנת הצרכן, המחיר המפורסם על מוצר מחייב את המוכר אף כאשר הטעות התגלתה קודם התשלום.^[4] כאמור, חוק זה סותר את דיני ההונאה, ולכן יש לדון בתוקפו.^[5] רמ"א כתב כי 'דינא דמלכותא דינא' נאמר על כל חוק שיש בו משום תקנת הקהל (אף שהוא סותר דין תורה).^[6] חוק הגנת הצרכן נועד לתת מענה למצב שבו הקונה מחויב בסכום שונה מזה שהוצג על גבי המוצר. יש להניח שאם המחוקק קבע זאת, נראה שיש בכך תקנת בני המדינה, ולכן יש לקבל את החוק, והמוכר מחויב למכור לפי המחיר שצוין. למרות זאת, כאשר מדובר על טעות חריגה, אז אין זה סביר לקנוס את המוכר ולאלץ אותו למכור במחיר הנקוב, בייחוד כשברור שהוא לא ניסה לרמות את הקונים, להיפך: הוא נפגע מכך (וכפי שהוזכר בשאלה, גם בית המשפט רואה לעצמו את הזכות להפעיל שיקול דעת לחרוג מהחוק).^[7] נמצא שבמקרה זה יש להעמיד את ההלכה על תילה ולאפשר למוכר לדרוש מחיר מלא על המוצר, ואף אם הטעות התגלתה לאחר הקניין ניתן לבטלה על פי דיני הונאה.

לסיכום, אם המחיר על המוצר לא תואם את המחיר שנגבה בקופה, ישנה זכות לקונה לעמוד על שלו ולשלם רק את המחיר הנקוב. ברם, אם הפער גדול וברור שנפלה טעות, יש לפסוק על פי דיני הונאה המאפשרים למוכר לחזור בו.

[1].   המוכר לא מוכן להקנות במשיכה ובהגבהה בחנות עד לתשלום.

[2].   שו"ע, חו"מ סי' רכז סעי' א.

[3].   שם, סעי' ד; וע"ע מנחת אשר ג, סי' קז, דין אונאה בזמן הזה.  

[4].   תקנות מורחבות להגנת הצרכן 2012.

[5].   אם באנו לדון מכוח מנהג, אזי יש בכך ספק, היות שאין הדברים מתנהלים רק בהתאם לחוק. בדרך כלל המוכרים מנסים לחזור בהם, ורק כשהקונה מתעקש הם משתפים עימו פעולה בעל כורחם, וכבר כתב הרשב"א בשו"ת, ח"ב סי' רסח: 'מה שמנהג מבטל הלכה הוא משום דהוי כאלו התנו בניהם כך והוי ככל תנאי שבממון שתנאו קיים'. ובהגהות אמרי ברוך, חו"מ סי' רמ"ח ס"ק א, כתב שרק אם קיבלו את החוק ברצונם מהני.

[6].   שו"ע, חו"מ סי' שסט סעי' יא; הש"ך, חו"מ סי' עג ס"ק לט, הסיג על דברי הרמ"א שאין לקבל חוק הסותר את הדין, אך לא התקבלו דבריו כפי שכתב בספר דובב מישרים א, סי' עו.

[7].   גם אין זה מקרה שכיח, ולכן אין צורך בתקנה בעבורו (חוק), ע"ע בספר משפט הפועלים, פרק ג סעיף כו.