התשובה
להבנתי רוב הפוסקים לא קיבלו את הדימוי לזוטו של ים. אך ישנו היתר של הציץ אליעזר למצב שבו המוריד את השיר לא היה משלם עליו ואז זה נהנה וזה לא חסר. אלא שלא תמיד אפשר לסמוך על האדם שלא היה משלם ולכן יש להגביל זאת למספר שירים מצומצם. אך לא ניתן להוריד אופיס וכדומה, לגבי צפיה בסרטים שוב אותו עקרון שאם לא היה משלם מותר.
מצרף דברים שכתבתי- כתב על כך החת"ם סופר: "מי פתי (איזה סופר) יעסוק באופן זה ויפסיד זמנו וממונו, ויבואו אחרים וישיגו גבול". גם אם לפי דיני חושן משפט ישנו היתר, ניתן להשתמש בהוראת התורה "ועשית הישר והטוב"(דברים ו`,י"ח) ולאסור העתקת תוכנות (ויש להזכיר שדעת הרבה פוסקים לאסור מהדין: הרב אליישיב שליט"א, הרב וואזנר שליט"א והרב פיינשטיין זצ"ל), כבר כתב הרמב"ן שם: "אי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו וכל תיקוני המדינות כולם, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין", ומצאנו שאף כופים על דרך זו (רמ"א חו"מ רנ"ט). ובהקשר זה כתב הרב אשר וייס שליט"א: "כל מעשה שאם יעשו אותו רבים יש בו עוול אף ליחיד אסור לעשות אותו ואין היחיד יכול להצטדק ולומר - במעשה שלי אין נזק כלל, אם כן כל אחד יאמר כן ונמצא מחריב עולם, ויחיד הנוהג כן הוי מדת סדום" היבט נוסף אותו יש להביא בחשבון הוא האיסור הקיים על פי חוק, וכבר כתב בשו"ת שואל ומשיב: "ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם". בשולי הדברים ברצוני להעיר על הדמיון של הורדת תוכנה מאתר אינטרנט, לאבידה ששטפה נהר. הנהר שוטף את החפץ לגמרי ולא נותר דבר לבעלים ולכן בודאי ישנו יאוש, מה שאין כן בתוכנה אשר תמיד נשארת ביד היוצר למה לומר שהוא התייאש? על פי רוב היוצרים מנסים ללחום כנגד אתרים אלו. בנוסף ניתן לדמות את הדבר לאבידה שאבדה בעיר של רוב גויים ואז הדין שונה מאבידה ששטפה נהר וצריך ייאוש בפועל.(חו"מ רנ"ט ג
