הונאה במלגה

התשובה

אומנם רשמית אתה עומד בתנאים, ולכן אפשר שאין בכך משום גזל, אבל ברור שזו לא הייתה כוונת המוסד, וניצלת את ההטבה באופן שאינו מיועד לכך. ואף שבדרך כלל אין מתחשבים בכוונות ובמחשבת הלב ו'דברים שבלב אינם דברים',[1] מכל מקום, כאשר הכוונה ברורה לכול, יש להתחשב בה. וכן כתב הרשב"א (שו"ת ח"ג סי' תט), וזו לשונו:

ומה ששאלתם אם נדונין על פי כונת המתקנין... ומכל מקום כונות מוסכמות לכל יש והם כיתד שלא תמוט, שהכל יודעין שהתנאי ההוא או הדבר ההוא על כונה זו נעשה בלי ספק, ואף על פי שהיה באפשר לדון הלשון בהפכו. וכאותה ששנינו בקדושין פרק האומר: על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראנה, הראה על השלחן אינה מקודשת. ותני עלה: לא נתכונה זו אלא לראות משלו. ועוד שנינו שם: על מנת שאראך בית כור עפר – ואפילו הראה לה משל אחרים היה במשמע בעלמא, אפילו כן כונה זו שנתכונה היא – להראות לה משלו – היא כונה ברורה ומוסכמת שהיא מבטלת הלשון, והכונה כמפרש כן. וכן בבבא קמא (פ, א) במעשה של אותה אשה שנשבעה: כל הבא ראשון איני מחזירתו. ואפילו הכי אמרו חכמים: לא נתכונה זו אלא להגון לה. והרבה יש כיוצא באלו.

וכן נפסק ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' סא סעי' טז): 'יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו' אין הולכים אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה.

לסיכום, אין לנצל את ההטבה בניגוד לכוונת המכללה.

[1].     קידושין מט ע"ב.