התשובה
באופן עקרוני ההלכה אוסרת לתת תשובה סופית על שאלה בדיני ממונות מבלי לשמוע את שני הצדדים, שכן כמעט תמיד משמיעת טענות שני הצדדים מתבררות עובדות חדשות אשר שופכות אור על המציאות ועשויות לשנות את הפסיקה באופן משמעותי. אף על פי כן נוכל לתת את עקרונות ההלכה,[1] מתוך תקווה שלאחר מכן אם יתברר כי ישנם פערים ביניכן תצליחו ליישב את ההדורים.
א. על פי ההלכה כאשר מעביד מפטר עובד הוא חייב לשלם לו פיצויי פיטורים כחוק.[2] שיעור פיצויי הפיטורים הוא משכורת חודשית אחרונה כפול שנות ההעסקה.
ב. העובדה כי השכר שולם 'בשחור' אינה פוטרת מחובת תשלום פיצויי פיטורים.
ג. כאמור בשאלה היו פיטורין בעבר הרחוק ושולמו פיצויים בגינם, אלא שהמחלוקת ביניכן היא מה היה משך התקופה שבעבורה שולמו הפיצויים. בנקודה זו ידך על העליונה, שכן את הנתבעת ועליה יהיה להוכיח שמגיע לה ממך סכום גבוה יותר.
ד. לכן מצד הדין את צריכה לשלם לה פיצויים בגין השנים שאין לגביהן מחלוקת.
[1]. כל פרטי דין זה מבוארים בספרי 'דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה', כתר י' ח"ה, עמ' 325 ואילך.
[2]. שו"ת מנחת יצחק, ח"ו סי' קסז. וראה בשו"ת תשובות והנהגות, של הרב שטרנבוך כרך ה סי' שסג הקובע כי יש לקבל את חוק פיצויי הפיטורין ככתבו וכלשונו: 'בפיצויי פיטורין שעיקר חיובם אינו מדין תורה אלא מצד מנהג המדינה וקי"ל שכירות פועלים הכל כמנהג המדינה, היינו דוקא מה שכתוב במפורש בחוק כהסדר לפיצויים, והשוכר את הפועל שניהם מקבלים על עצמם את מנהג המדינה'.
