התשובה
נקודת המוצא ההלכתית היא שיש לשמור על זכויות יוצרים ואסור להעתיק תוכנות או סרטים[1]. אכן ישנה דעה שהאיסור חל רק בהעתקה ישירה אך הורדה ממרשתת האינטרנט מותרת[2]. טעם הדבר הוא שהיוצר מודע לכך שאינו יכול למנוע העתקות, ולכן הוא מתייאש מראש. אך רבים מהפוסקים חולקים על כך, וסוברים שהורדה מן האינטרנט אסורה[3] (אלא אם כן היוצר עצמו העלה את היצירה לרשת, כלומר הוא עצמו הפקיר אותה לכול[4]). נראה שההסבר לכך הוא שאף על פי שיש רבים המעתיקים ואינם שומרים על זכויות יוצרים, אין בכך די כדי לגרום לייאוש הבעלים. הרי יש אנשים שרוכשים את היצירה אף על פי שבאפשרותם להוריד אותה בחינם. וכלפיהם ודאי שאין ייאוש, ולהכנסה הצפויה הזו הבעלים כן מחכה. ניתן לדמות זאת לאבדה בעיר שרובה גויים, שבדרך כלל הבעלים מתייאשים מן האבדה והיא שייכת למוצא. למרות זאת כתב הרמ"א[5] שאם מדובר על ספרי קודש, הבעלים אינו מתייאש מהם, כי ספרים אלו אינם מעניינים את הגויים. כך גם בתוכנה ברשת: יש עשרות אלפי אנשים שלא ישלמו עבורה ויעתיקו אותה באיסור, כמו שלא ישיבו אבדה בעיר שרובה גויים. אולם בשונה מאבדה, גם לאחר ההעתקות אלו, החפץ אינו כלה והתוכנה תמיד קיימת; והיוצר מצפה מכל גולש לשלם על השימוש (ויש שאכן משלמים), בדיוק כמו שהמאבד ספרי קודש בעיר שרובה גויים אינו מתייאש.
לסיכום, יש לאסור[6] הורדת תוכנות מהרשת בחינם.
[1]. ראו באריכות בספר עמק המשפט, זכויות יוצרים פרק ד. ובשו"ת יביע אומר, ח"ז חו"מ סי' ט 'לדינא פשט המנהג לאסור הן מדינא דמלכותא והן על פי גזרת והסכמת המחברים'.
[2]. הרב ליאור דימה זאת להיתר של אבדה שנשטפה על ידי זוטו של ים, שו"ת משפטי ארץ, תשע"א עמ' 262.
[3]. שם.
[4]. כפי שהתירו להקליט שיר המושמע ברדיו (פד"ר ירושלים כרך ו עמ' פג, בשם הרב עובדיה יוסף).
[5]. רמ"א, חו"מ סי' רנט סעי' ג.
[6]. אם מדובר על שירים או סרטים שהמשתמש לא היה קונה אותם, יש יותר מקום להקל, כי ממילא אין הפסד ליוצר (ציץ אליעזר, חלק יח סי' פ), ואז ניתן לצרף את הדעה שהפגיעה בזכויות יוצרים אסורה רק מטעם 'יורד לאומנות חברו' ולא מצד גזל (עמק המשפט, שם עמ' תקצ).
