תשלום על תיווך לדירה

התשובה

מי שקיבל מחברו הנאה ממונית (שרגילים לשלם עליה) צריך לשלם עבורה גם אם לא דובר על כך מראש, וכפי שכתב הרמ"א (חו"מ סי' רסד סעי' א):

וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו.

אך זאת בתנאי שהנסיבות של המקרה אינן יוצרות אומדן דעת שהמעשה נעשה בצורה חברית וללא כוונת תשלום.^[1] ואולם על פי החוק, כל עוד אין חתימה על הסכם תיווך, אין חובה לשלם.^[2] ישנן דעות שונות בשאלה אם לקבל את החוק הזה על פי ההלכה מצד 'דינא דמלכותא דינא' (מכיוון שמטרת החוק ראויה – למנוע ויכוחים). לכן נראה שיש לבחון כל מקרה בהקשר החברתי שלו: במקום שמקובל לשלם על תיווך אף לאנשים שאינם מתווכים במקצועם, והמנהג כולל גם מקרים שבהם לא חתמו על הסכם תיווך (ולא מתחשבים בחוק), אזי קיימת חובה לשלם. אך במקום שאין נוהג ברור – יש לבדוק אם היה אזכור לנושא התשלום כבר בשלב הראשון, לפני שהציע את ההצעה של התיווך, ואז ניתן לחייב אף שלא הייתה חתימה על הסכם תיווך.

[1].    כך משתמע מדברי ערוך השולחן, חו"מ סי' שסג סעי' כו.

[2].    חוק המתווכים במקרקעין (התשנ"ו-1996(.