פיצוי על חזרה מהסכמה לדון בבוררות

השאלה:

רב שהתחייב וקיבל עליו בוררות, והצדדים התכוננו לדיון, והוציאו הוצאות על פיו, וטרחו והגיעו, ולאחר שהגיעו, חזר בו מקבלת הבוררות. האם יש טענה ממונית כלפיו או רק תרעומת?

התשובה

משפטי ארץ | אמונת עתיך 141 (תשפ"ד), עמ' 28

א. סיבות לחיוב הוצאות

יש מקום לחייב בהוצאות משני טעמים: א) נזק מ'דינא דגרמי'. ב) דין 'ערֵב'.[1]

מדין ערב יש לחייבו בכל אופן, בין אם חזר בו מדעתו בין אם חזר בו בשוגג, אמנם אם היה אנוס אין לחייבו. מדינא דגרמי, אינו חייב לשלם אלא אם היה מזיד או נהג ברשלנות. דין ערב חל עליו רק כאשר היה לדיין איזו הנאה מכך שהצדדים סמכו עליו.

ב. על אילו הוצאות משלמים?  

לא כל הוצאה שנגרמה לצדדים ראויה לפיצוי. אם הוציא אדם הוצאות לקראת הדיון ולבסוף ההוצאות האלו ישמשו אותו בהופעתו בפני בית דין אחר, ההוצאות לא היו לחינם, אלא ישמשו אותו אחר כך. אולם יש הוצאות שלא ישמשו אותו אחר כך כמו הוצאות נסיעה או הוצאות עורך דין שמקבל עבור כל ייצוג. וכן כתב בשו"ת 'זקן אהרון',[2] במקרה שבא לפניו שהוציאו הוצאות מעבר לכוחותיהם על סמך דבריו של איש אחר אבל מכל מקום העסק הושבח, שאין זה נקרא כלל נזק אלא שבח, ואם כן אין לחייב על זה. ונראה שגם במקרה שלפנינו, חלק מן ההוצאות השביחו והכינו את הצדדים לדין הנוסף שיתקיים.



[1].    ראה בהרחבה בספר מאזניים למשפט, חו"מ סי' יד סעי' ה.

[2].    שו"ת זקן אהרון, ח"א סי' קטו.

toraland whatsapp