כוח הרוב בתוכנית 'פינוי בינוי'

התשובה

בתשובת הרא"ש (כלל ו סי' ה) מתבאר שהפסוק 'אחרי רבים להטות' אינו עוסק רק בבית הדין, אלא זו הדרך המומלצת לקבלת החלטות ציבוריות, וכך כתב:

וששאלת אם שנים או שלשה מהבינונים שבעיר יכולין להוציא עצמן מן ההסכמה שיעשו הקהל או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר. דע כי על עסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות. ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם, לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבים להטות.

אולם לא בכל נושא הרוב יכול לכפות דעתו על המיעוט,[1] ובייחוד שמדובר על הלכות שותפות, שם ישנה אבחנה בין החלטות הקשורות לשימור הנכס ולתחזוקתו לבין השקעה בפיתוח הנכס. השותפות נוסדה מתוך קבלת אחריות הדדית להשקיע ככל שנדרש בעסק המשותף, אך לא היה שעבוד הדדי להשקעה נוספת, גם אם היא תגדיל את הרווחים.^[2] כך למשל דיירים בחצר משותפת מחויבים להשקיע בצרכים המקובלים, כפי שמפורט ב'שלחן ערוך',[3] אך אין לרוב כוח להחליט על פיתוח החצר בדברים שאינם מקובלים. בספר 'חסדי דוד' (ב"מ פי"א ה"ט) עמד על כך וחילק את הצרכים של החצר לשלושה חלקים, וזו לשונו :

דבר שיש בו צורך גדול, אפילו לא נהגו בזה המדינה, עם כל זה יכולים לכוף; ודבר שיש בו צורך קצת ולא כל כך, אזלינן בתר מנהגא; ודבר שאין בו שום צורך כגון ציור אפילו נהגו אין לכוף את היחיד ליתן חלק, דמצי למימר לא ניחא לי.^[4]

תוכנית תמ"א 38 יכולה להתממש בשני אופנים: חיזוק המבנה הקיים, או הריסת המבנה ובנייה של מבנה חדש. אם מבודדים את מטרת החוק, שהיא חיזוק המבנים מפני רעידת אדמה, ובוחנים רק את השיקול הכלכלי של שיפור תנאי המגורים, נראה שאין כוח לרוב הדיירים לכפות על המתנגדים לתוכנית לסבול את טורח הבנייה, הרעש והלכלוך רק כדי להשביח את הנכס. זאת ועוד, חוק זה נחקק שנים רבות לאחר שנבנו הבתים, ולכן לא ניתן לטעון שעל דעת כן הגיעו הדיירים לגור בבניין. ואולם יש לדון בהיבט הבטיחותי של התוכנית לתת הגנה מפני רעידת אדמה, ולהעריך: האם הדבר נחשב לצורך גדול? אין ספק כי הרשויות רואות בחיזוק המבנים מטרה חשובה, ולכן המדינה משקיעה בכך משאבים רבים. יחד עם זאת נראה כי מצד הדיירים הדברים אינם מוחלטים, משום שדייר יכול לטעון כי מדובר על חשש סכנה רחוק הנסמך על הערכות בלבד,  ולאף אחד אין ידיעה אם תהיה רעידת אדמה ומתי.^[5] מנגד, הטרחה המרובה אשר כרוכה בבנייה היא ודאית, ועל כן אינה מוצדקת. ניתן להגדיר זאת כ'צורך קצת', ועל פי דברי 'חסדי דוד' אין בכוח הרוב לכפות זאת (במיוחד שאין עדיין די מקרים להחשיב זאת כמנהג). אולם עדיין יש לבחון אם יש לתוכנית זו תוקף מצד 'דינא דמלכותא דינא' גם כאשר היא נוגדת את ההלכה.^[6] הרמ"א[7] קבע כי ההגדרה של 'דינא דמלכותא דינא' חלה כאשר יש בחוק תקנת בני המדינה. בעניין זה התוכנית באה לתת מענה להתמודדות עם רעידת אדמה,^[8] ועל כן ודאי שיש בה משום תקנת בני המדינה. נמצא שהרוב יכול לכפות על המיעוט להצטרף לתוכנית.^[9]

לסיכום - מצד הדין אין בכוח הרבים לכפות על המיעוט לפנות את ביתו כדי שבעתיד יהיה לו רווח כלכלי ובטיחותי, אולם יש בתוכנית זו משום 'תקנת בני המדינה', ועל כן 'דינא דמלכותא דינא', והרוב יכול לכוף את היחיד להשתתף בה.^[10]

[1].    מהרשד"ם, יו"ד סי' קיז.

[2].    כך כתב נתיבות המשפט, באורים סי' קעח ס"ק ג: 'בבית המשותף שנפל ולא נשאר רק הקרקע, ואינו עומד לשנות הקרקע לדבר אחר רק לבנין, שיכול לכופו לבנות, דהוי כמציל מההיזק דאחד יכול לכוף לחבירו. ואין לדמותו למי שרוצה להשביח נכסי שותפות שאין יכולים לכפות זה את זה, דזה אינו, דכיון שאינו עשוי לשנותו לדבר אחר מופסד ועומד הוא וכהצלה מנזק דמיא'.

[3].    שו"ע, חו"מ סי' קסא סעי' א.

[4].    יש להעיר כי קובץ שיעורים, ח"א ב"ב סי' מא, ראה אחרת, ולפיו היות שלאחר מעשה הדייר ירוויח מההשקעה של שכניו, כי הנכס שלו יושבח, ניתן לכפות עליו לשלם על כך; ואלו דבריו: 'בהא דכופין בני חצר זה את זה לבנות בית שער ודלת לחצר משום היזק של בני רשות הרבים אפשר לפרש הטעם משום דחצר שיש לה דלת שוה יותר מחצר שאין בה דלת, ואם רצה למכור חלקו מוכרו ביותר, נמצא שלא חסר מהוצאת הדלת וחבירו נהנה, וכופין על מידת סדום בכהאי גוונא'.

[5].    כעין זה כתב בשו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת יו"ד סי' כו, על ניתוחי מתים.

[6].    שו"ת דובב מישרים, ח"א סי' עו, שלא כדעת הש"ך, חו"מ סי' עג ס"ק לט, הסובר שבכל מקרה של סתירה בין החוק לבין ההלכה אין אומרים 'דינא דמלכותא דינא'.

[7].    רמ"א, חו"מ סי' עג סעי' יד.

[8].    ואף שיחיד יכול להתייחס לחשש זה כדבר רחוק, הרשויות חייבות לקחת טווח ביטחון רחב יותר. האריך בכך הרב מרדכי הלפרין בשם הגרש"ז אוירבך אשר קבע כי 'לגבי פיקוח נפש של רבים חוששים גם למצבים נדירים יותר'.    
 https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/R0091195a.html#ftn18

[9].    לא בכל מקום משתלמים התמריצים שהעמידה המדינה לקבלנים, עיין בדו"ח מבקר המדינה (מרץ 2011) 'עמידות מבנים ותשתיות ברעידות אדמה – תמונת מצב', ובמקומות אלו התוכנית לא תמיד נותנת מענה מספק לתרחיש של רעידות אדמה. על כן יש לבחון בכל מקרה לגופו  אם החוק הוא לתקנת בני המדינה.

[10].  נראה שפעמים יש לפסוק על פי ההלכה בניגוד לחוק, כאשר מדובר על התנגדות מצד אנשים מבוגרים אשר מעבר הדירה יכול לפגוע בבריאותם פגיעה של ממש.