התשובה
הקדמה
צוואה הלכתית היא שטר הלכתי סבוך ובתשובה זו לא נסביר כיצד הצוואה פועלת ומדוע יש צורך בכל פרט מפרטיה.
א. הקניין שבצוואה
בצוואה יש כמה קניינים: האחד הוא סודר ושטר קניין, והשני הוא אודיתא [הודאה] (והסודר מועיל לתת גם לקניין 'אודיתא' תוקף יתר). על פי ההלכה, את קניין הסודר עושים ב'כליו של קונה',[1] אך המנהג הוא שעושים קניין עם כלי העדים.[2] בשטר צוואה הקניין נועד להקנות את הדברים שסודר יכול לקנות ולא שטר (מיטלטלין), להחיל את כל החיובים עוד בטרם החתימה על השטר, ולהוות קניין על ההודאה.[3] כמו כן הקניין מראה גמירות דעת של המצווה ומאפשר לעדים לכתוב את השטר.[4]
ב. הורשת נדל"ן שלא רשום בטאבו
אם מוריש נדל"ן שלא רשום בטאבו מועיל קניין שטר, וקניין סודר.
ג. האם לכתוב בצוואה 'שעה לפני מותי' או 'לאחר מותי'?
ראשית למרות שלא שאלת יש לציין שצריך לכתוב בצוואה דווקא 'מהיום ושעה אחת קודם מותי'. אם יכתוב 'שעה אחת קודם מותי', קניין סודר לא יכול לחול לאחר זמן,[5] כמו כן אם לא יהיה שפוי שעה לפני מותו אין תוקף למתנה אף אם עשה קניין שטר,[6] ולכן נוסח זה לא מועיל. בנוגע להבדל בין 'שעה קודם מותי' או 'לאחר מותי' בגמרא (בבא בתרא קלו ע"א) מובא נוסח 'מהיום ולאחר מותי', ומפרשת הגמרא שהכוונה היא שמקנה את הגוף למקבל מהיום, והפירות יעברו למקבל רק לאחר המוות. הנוסח 'מהיום ושעה אחת קודם מותי' מוזכר בשו"ת הרא"ש[7] בעניין אחר. נחלקו האחרונים כיצד לפרש נוסח זה: 'קצות החושן'[8] הסביר שהמתנה תחול מהיום בתנאי שכותב הצוואה לא יחזור בו. אך 'נתיבות המשפט'[9] כתב שאין כלל הבדל בין 'מהיום ולאחר מותי' ובין 'מהיום ושעה לפני מותי', בשני הנוסחים הכוונה היא שהקניין יתחיל היום ויסתיים אחר כך. אם כן לפי 'קצות החושן' הנוסח 'שעה לפני מותי' עדיף. אולם בכל הנוסחאות מוסיפים את התנאי שהמצווה יכול לחזור בו[10] וכיוון שכן שני הנוסחים שווים לכאורה. למעשה יש צוואות שכתוב בהן 'אחר מיתה' או שמודגש שהגוף נקנה עכשיו והפירות לאחר מיתה, ויש נוסחאות שהעדיפו את הנוסח 'שעה לפני מותי'. למעשה, אם כתוב התנאי 'אם לא אחזור בי', לא נראה שיש הבדל משמעותי בין הנוסחאות.
ד. האם להזכיר שהצוואה חלה גם לפי החוק
אם מזכיר זאת סתם שכך הוא רוצה - אינו מועיל ואינו מזיק. כך כתב כתב 'פתחי חושן' (פתחי חושן, הל' ירושה נוסח הצוואה הערה 6):
...ואיני מבין מה מועיל גילוי רצונו בזה, דממה נפשך אם עשה קנינים המועילים הרי היא תקיפה [הלכתית] גם אם לא גילה דעתו ורצונו, ואם לא עשה קנינים באופן המועיל, מה מועיל בגילוי דעתו, ומסתבר שגם בחוקי המדינה אינו מועיל במה שמגלה דעתו ורצונו שיועיל.
לכן אם אתה חושש מהתערבות שלא על פי התורה עליך לדאוג שנוסח הצוואה יהיה תקף על פי החוק. להשלמת התמונה נעתיק כאן דברים שכתב הרב איתמר ורהפטיג[11] בנוגע לתוקף החוקי של הצוואה:
אף על פי שמבחינה הלכתית, מדובר במתנה או התחייבות, נשתמש להלן גם בלשון ציווי, ('אני מצווה'). כדי שיחול על הצוואה שלפנינו חוק המדינה, קרי חוק הירושה, תשכ"ה-1965... כדאי מאוד לכותב הצוואה להיוועץ גם בעורך דין, כדי שזו תעמוד גם בדרישות החוק. כך, למשל, החוק[12] קובע שלא יהיה תוקף להוראה בצוואה המזכה אדם שלקח חלק בעריכת הצוואה או בן זוג של אדם זה. כמו כן החוק אינו מאפשר לבית דין רבני לדון בקיום צוואה כאשר אחד היורשים או יותר הם קטינים, ובמקרה כזה יש להיוועץ ברב ובעו"ד.[13]
[1]. שו"ע, חו"מ סי' קצה סעי' ב.
[2]. רמ"א, חו"מ סי' קצה סעי' ג. בטעם הדבר שמועיל קניין סודר בכלים של העדים נאמרו מספר טעמים ונזכיר אותם בקצרה: א) לא צריך דווקא כליו של קונה, אלא העיקר הוא שהמקנה יקבל כלי של אחר ולא יעשו קניין בכלים של המקנה, ומדין 'עבד כנעני' (קצות החושן, סי' קצה ס"ק ט). ב) העדים זוכים במעשה הקניין עבור הקונה (סמ"ע, חו"מ סי' קכג ס"ק כא). ג) העדים מזכים את הסודר עבור הקונה דרך המקנה (נתיבות המשפט, סי' קצה ס"ק א).
[3]. ראה בנוסח הצוואה שכתב פתחי חושן, הל' ירושה סוף פ"ד הערה 20.
[4]. ראה שו"ע, חו"מ סי' לט סעי' ג.
[5]. שו"ע, חו"מ סי' קצה סעי' ה.
[6]. ראה רמב"ם, הל' גירושין פ"ט ה"ב.
[7]. שו"ת הרא"ש, כלל פד סי' ד.
[8]. קצות החושן, סי' רפא ס"ק ח.
[9]. נתיבות המשפט, סי' רפא ס"ק יא.
[10]. על פי הרמ"א, חו"מ סי' רנז סעי' ז.
[11]. 'כיצד יש לסדר צוואה הלכתית ואיזה קניין יש לעשות עליה', אתר דין תורה.
[12]. סעיף 35 לחוק הירושה תשכ"ה-1965.
[13]. השופט בן ציון גרינברגר, שורת הדין, ח"ב עמ' שסב מפקפק בתוקפה של צוואה הלכתית, שבעצם היא מתנה מחיים כאמור, ולא צוואה במובנה האזרחי – מתנה לאחר מיתה, ולדעתו יש לערוך צוואה חילונית קצרה, שייאמר בה, שהנכסים יחולקו על פי האמור בצוואה ההלכתית. אולם, לא ידוע לנו על ביטול צוואה הלכתית מחמת החשש הזה.
