התשובה
לא ניתן לדון בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים, ולכן נענה רק לפי הנתונים שאתה שלחת. ראשית, הדין אמור להתנהל בין בעל הבית שלכם ובין השכן, ולא ביניכם ובינו. בעל הבית הוא הבעלים של השביל, אם אכן הוא בעלים. שנית, יש לבדוק בעירייה של מי השביל. אם השביל הוא ציבורי, או שייך לשני המגרשים – השכן צודק. ייתכן שצריך לשלם למודד שיקבע בדיוק למי שייך השביל. אם מדובר על שרטוט לא מדויק שלא ניתן להכריע בו למי שייך השביל ואיפה עובר הגבול, ואין לעירייה כללים בנדון, דומה הדבר לשטח בין שתי חצרות ועליו כותל בנוי, שזהו שטח שמוטל בספק, ולכן הוא שייך חצי למגרש א' וחצי למגרש ב'. כך כתב ה'שלחן ערוך':[1]
אם אחר זמן נפלה כותל זה, המקום והאבנים של שניהם. ואפילו נפל לרשות אחד מהם, או שפינה אחד מהם את כל האבנים לרשותו וטען שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה, אינו נאמן, אלא הרי הם ברשות שניהם עד שיביא ראיה. ויש מי שאומר דדוקא כשהאבנים ניכרים שהם מזה הכותל.
כלומר כשיש לפנינו שטח בין שתי חצרות, ואין לאף צד טענה חזקה יותר מלצד השני, והוא לא טוען שקנה את השטח מהצד השני, הרי השטח נשאר משותף לשני הצדדים.[2]
חזקה (של שלוש שנים) וכן העובדה שהשכן עבד כקבלן בשביל אינן מראות על בעלות כאשר לא טענת שקנית מאחר אלא שזה חלק מהשטח שלך, וטענה זו הובררה כלא מוכחת. אולם אם וכאשר השביל יהפוך להיות גם של השכן, יש מקום לדרוש ממנו תשלום עבור ההנאה של השימוש בשביל (הנאה מסלילת הדרך ומהשיפורים הנוספים שהנהגתם בשביל).
[1]. שו"ע, חו"מ סי' קנז סעי' ה.
[2]. ראו גם בבא בתרא ב ע"א תוס' ד"ה לפיכך; קצות החושן, סי' קנז ס"ק ג הדן בדבריו.
