התשובה
התחייבות בעל פה של מעסיק להעסיק עובדת יכולה להיחשב כחוזה בתנאים מסוימים.[1]
אפילו אם המעסיק לא היה אומר דבר לעובדת, הדעות אינן אחידות. נחלקו הפוסקים אם כאשר מעסיקים עובד ללא הגבלת זמן מפורשת, תקופת העסקה אינה מוגבלת או שהיא מוקצבת בזמן. לדעת ה'אגרות משה'[2] ההעסקה היא לעולם, דהיינו כל עוד המעסיק זקוק לעובד זה, ולדעת ה'חזון איש'[3] העסקה סתם אינה לעולם אלא אם ישנו מנהג שונה באותו מקום. אומנם המעסיק מחויב לעובד כל עוד שירותי העובד נצרכים, אך ברגע שהם אינם נצרכים ההתחייבות של המעסיק בטלה, וכאשר הוא מוכר את הבעלות לאחרים הוא אינו מחויב לעובד.
על מקרה שבו הבעלים התחלפו כתב בשו"ת 'משפטי ארץ' (חלק ב' דיני עבודה עמ' 116):
מצד שני במקרה שהעסק לא נסגר אלא שהמעסיקים הוחלפו יש ספק לגבי חובת הבעלים החדשים ולכן יש לבחון מהו מנהג המדינה, שכן יתכן והוא מחייב את המעסיקים גם לפי ההלכה.
במדינת ישראל המעסיק החדש אינו מחויב לתנאים של המעסיק הקודם, ואינו מחויב להעסיק את העובדים של המעסיק הקודם, אך עליו לשמור על הזכויות הסוציאליות שלהם. לכן למסקנה אחותך אינה יכולה לחייב את המעסיק החדש שלה להמשיך להעסיק אותה, והוא רשאי לפטרה.
[1]. אם נאמר התנאי הזה בתחילת העסקתה או לפני חידוש העסקתה, ועיין לקמן בנוגע לזמן העסקה ללא חוזה.
[2]. אגרות משה, חו"מ ח"א סי' עד-עז.
[3]. חזו"א, ב"ק סי' כג ס"ק א.