התשובה
החתימה על החוזה שקולה כקבלת קניין על כל ההתחייבויות המופיעות בחוזה,[1] ועל כן החוזה יצר התחייבות לשלם על כל השכירות למשך השנה.[2] משום כן מעיקר הדין חובה על השוכר להשלים את הפער בין התשלום שסוכם עם השוכר החדש לבין הסכום שהוא התחייב לשלם (700 ₪ לכל חודש)[3]. למעשה מומלץ להגיע לפשרה, היות וישנה דעה, אשר אומנם אינה מקובלת על הפוסקים,[4] שההתחייבות לשלם היא רק כאשר השוכר נכנס בפועל לבית השכור, אך אם קם ועזב שלא כדין – אינו חייב על ההפסד שנגרם למשכיר.[5]
[1]. הן מצד הדין כי שכירות קרקע נקנית בשטר (רמב"ם, הל' מכירה פ"א הכ"ג), והן מצד קניין סיטומתא שעניינו הוא מנהג הסוחרים (ש"ך, חו"מ סי' רא ס"ק א).
[2]. אף שעדיין לא הגיע זמן השכירות, ר' נתיבות המשפט, סי' שיב ס"ק א.
[3]. ואף שביטול החוזה שקול כהודעה על עזיבה, והרי נפסק שאם הודיע שלושים יום לפני שעוזב הרי השוכר פטור, ר' שו"ע, חו"מ סי' שיב סעי' ה; מכל מקום כאן יש קביעה מפורשת בחוזה – לא ניתן לעזוב באמצע התקופה אלא אם מביא שוכר אחר ובאותם תנאים.
[4]. ר' פתחי חושן שכירות פרק ה הערה לח.
[5]. פתחי תשובה, חו"מ סי' שיב ס"ק ד.