כיוון העמדת המיטה

השאלה:

מובא ב'שלחן ערוך'[1] שאין לישון במיטה עם אשתו בין מזרח למערב, אלא יש לכוון את המיטה ראשה לצפון ומרגלותיה לדרום. האם חובה להקפיד על כך אף כאשר הדבר אינו נוח, או מתאפשר רק בדוחק, כגון כאשר אין אפשרות לסדר את המיטות בחדר השינה באופן זה, מחמת צפיפות וכיו"ב?

 

[1].   שו"ע, או"ח סי' ג סעי' ו; שם סי' רמ סעי' יז.

התשובה

הרב עומר שפס | אמונת עתיך 116

נאמר בגמרא במסכת ברכות (ה ע"ב):

תניא, אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימיי... ועל מיטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום... דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים...

מהנהגתו של אבא בנימין רואים שיש חשיבות להקפדה על העמדת המיטה בין צפון לדרום, והדבר מביא ללידת בנים זכרים. נראה שמדובר בהנהגה טובה ולא בחיוב מן הדין, שכן הדבר מובא כסיפור על הנהגת אבא בנימין (וגם הלשון היא 'מצטער'). יתר על כן, נראה מציון המעלה של לידת בנים זכרים שהנהגה זו שייכת לעניין הזיווג עם אשתו ולא לשינה עם אשתו ללא תשמיש. ואכן נראה מדברי הראשונים, וכן ציינו כמה אחרונים – שאין זה חיוב, אלא הנהגה טובה.[1] כמו כן כתב רש"י[2] שהכוונה בהנהגה זו היא דווקא לשעת החיבור עם אשתו, ומשום כבוד השכינה, השורה בין מזרח למערב. כיו"ב כתב גם התוספות,[3] וכן זו ההבנה המקובלת על רוב המפרשים והפוסקים. על פי זה ברור הדבר שכאשר האדם ישן לבדו – אין משמעות להנהגה זו, אלא רק כשהוא עם אשתו. אמנם, הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט) נוקט שיש כאן דין גמור, מצד הלכות 'מורא מקדש', והביא זאת להלכה; וזו לשונו:

אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב... מפני שההיכל במערב... לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים...

מדברי הרמב"ם משמע שאף אדם שנמצא לבדו, כגון שאינו נשוי, או שהוא נשוי ואין אשתו עמו – לא יישן אלא בין צפון לדרום.[4]

 

באחרונים[5] מובא שעל פי ספר הזוהר[6] פירוש הנהגת אבא בנימין הוא שעל המיטה לעמוד בין צפון לדרום, ראשה למזרח ומרגלותיה למערב.

נציין שיש מהראשונים שהסבירו את המושג 'בין צפון לדרום' באופן מופשט: רבנו יונה[7] מבאר שהכוונה היא לתפילתו, שיתפלל שיהיו מוצלחים בתורה (כנגד המנורה שבדרום) ובפרנסה (כנגד השולחן שבצפון). הרמב"ן מסביר ב'אגרת הקודש'[8] שהכוונה היא שישמש באמצע הלילה, כאשר מזגו ממוצע בין הקור ובין החום (וזה הכוונה ב'צפון' ו'דרום'). מכל מקום, ההבנה המקובלת היא שהדבר הינו קודם כול כפשוטו, דהיינו העמדת המיטה בין צפון לדרום.

הרי"ף[9] והרא"ש[10] הביאו את דברי אבא בנימין הנ"ל. בקיצור פסקי הרא"ש (ברכות פ"א סי' ז) הוסיף ש'טוב ליתן מטתו בין צפון לדרום'. הטור לא הביא עניין זה כלל. וביארו הט"ז[11] ו'ערוך השלחן'[12] שהוא משום שלשיטתו אין בכך חיוב מדינא, אלא הנהגה טובה בלבד.[13]

לעומת זאת, ה'שלחן ערוך' (או"ח סי' ג סעי' ו) הביא עניין זה כאיסור ברור: 'וכן אסור לישן בין מזרח למערב, אם אשתו עמו'. וחזר על כך שנית גם במקום אחר (או"ח סי' רמ סעי' יז): 'מיטה שישן בה עם אשתו, צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום'. כמו כן הוסיף ה'שלחן ערוך' (סי' ג שם) וכתב: 'נכון להיזהר אפילו כשאין אשתו עמו'. זאת על פי שיטת הרמב"ם הנזכרת למעלה, שעליה כתב ב'בית יוסף' (או"ח סי' ג):

ונראה מדברי הרמב"ם שאפילו האדם לבדו אסור לישן בין מזרח למערב... ואף על פי שהעולם נוהגים כדברי התוספות, נראה לי שהוא מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא. והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה.

ה'משנה ברורה'[14] מביא גם את דעת הרמ"ע מפאנו על פי הזוהר[15] שיהא ראש המיטה למזרח ומרגלותיה למערב,[16] ומכריע שלכתחילה טוב יותר לנהוג כ'שלחן ערוך' (ראשה לצפון ומרגלותיה לדרום), כיוון שיש שפירשו[17] שכוונת הזוהר היא כגמרא שלפנינו, היינו כפי שפסק ה'שלחן ערוך'. עוד העיר ה'משנה ברורה'[18] בשם ספר 'ארצות החיים' שהזהירות לנהוג כן אף בישן יחידי היא דווקא 'בשוכב ערום ובאין קלעים סביב המטה'. למעשה כתבו כמה אחרונים שאין חובה להקפיד בכך, ובוודאי כאשר הדבר לא מתאפשר בקלות, מנימוקים שונים:

  1. ב'שיירי כנסת הגדולה'[19] כתב ש'אין העולם נזהרין עכשיו בכך כלל'. גם בספר 'מעשה רקח' (לרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט) כתב: 'הסכמת האחרונים ז"ל דבזמן הזה אין העולם נזהרין בזה, מכח שהזוהר פרשת בהעלותך כתב בהיפך...'.
  2. 'ערוך השלחן'[20] כתב שאין נוהגים להיזהר בכך כיוון שיש לנקוט כדעת הטור וסיעתו הסבורים שאין זה חיוב מן הדין אלא הנהגה טובה, וכן כיוון שיש מחלוקת הפוסקים למה הכוונה בכתוב 'הצפון' ו'הדרום': האם עניינם ראש המיטה ומרגלותיה, או שעניינם רוחב המטה כדלעיל.
  3. בספר 'ועלהו לא ייבול'[21] מוסר שמועה בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך שכיום לא מדקדקים בכך כלל, ונימק זאת בכך שהטור לא הזכיר זאת וכן שיש כיום מחיצות (לכאורה הכוונה שישנים בחדר סגור).

אמנם ב'שלחן ערוך הרב' (או"ח סי' ג סעי' ו) כתב על כך שיש להקל בשעת הצורך, אך בסתמא יש להקפיד על כך; וזו לשונו:

מי שאי אפשר לו בקלות להסב מיטתו בין צפון לדרום – אין עליו איסור לשמש מיטתו בין מזרח למערב, ויש לסמוך על ספר הזוהר שמצריך שיהא דווקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב.[22]

כמו כן, מדברי הראשל"צ הרב מרדכי אליהו בספר 'דרכי טהרה' (תשע"א, עמ' 263–264) נראה שיש להקפיד בכך לכתחילה, ודירג את האפשרויות באופן הבא:[23]

לנוהגים כמקובלים: העדיף ביותר ראשו למזרח ורגליו למערב, ואם אי אפשר ישמש כשראשו צפון ורגליו לדרום, ואם אי אפשר ישמש כשראשו לדרום ורגליו לצפון, ולא ישמש כשרגליו למזרח. ולנוהגים כפשט: העדיף ביותר ראשו לצפון, ואם אי אפשר יהא ראשו לדרום, ואם אי אפשר ישמש כשראשו למערב, ואם אי אפשר ישמש כשראשו למזרח.

למעשה, המקפידים להעמיד המיטה בין צפון לדרום – כאשר מתאפשר – 'תבוא עליהם הברכה'. אך הרוצים להעמיד המיטה באופן הנוח והמתאים לצורת החדר – יכולים לסמוך על הסוברים שאין צריך להקפיד בכך.[24] כאשר הדבר מתאפשר רק בדוחק ובקושי – ניתן לכתחילה להעמיד המיטה אף בין מזרח למערב.

 

[1].   בספר עוד יוסף חי דייק כך מלשון הגמרא, והט"ז דייק זאת מדברי רש"י שכתב 'לפיכך נכון להסב...', משמע שנכון הדבר, אך אינו חובה. וכן כתבו כמה אחרונים בדעת הטור, עיין לקמן.

[2].   רש"י, ברכות ה ע"ב ד"ה צפון לדרום.

[3].   תוס', ברכות ה ע"ב ד"ה כל הנותן. אמנם לשון התוס' היא 'ודווקא כשישן עם אשתו מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב והיה הדבר גנאי לשכב אצל אשתו מפני התשמיש...'. משמע שהנהגה זו שייכת לעצם השכיבה במיטה לצד אשתו, גם ללא תשמיש בפועל, כדי שכשיגיעו לתשמיש יימצאו בין צפון לדרום. לשיטת רש"י, לכאורה אין צורך לנהוג כן אלא רק בשעת החיבור עצמו. ויל"ע.

[4].   הבית יוסף, או"ח ג, ד"ה ומש"כ שלא יישן, דייק שלפי הרמב"ם אף לאדם לבדו אסור לישון בין מזרח למערב. אך עי' בדברי הדרישה, על הטור שם ס"ק א, שכתב שנראה שאין כוונת הרמב"ם לשינה בלבד, אלא לתשמיש, וכדעת התוס'. עיי"ש באריכות. בערוך השלחן, או"ח סי' ג סעי' יג, כתב שמקורו של הרמב"ם הוא הגמרא דאבא בנימין הנ"ל. והעירני מו"ר הרב דניאל מילר שליט"א שנראה שמחלוקת הרמב"ם ורש"י ותוס' תלויה בגרסאות השונות שבגמרא. בנוסח שלפנינו מופיע מאמרו של רב חמא ברבי חנינא כהמשך וכבירור דברי אבא בנימין, וא"כ י"ל שבא להשמיע שמדובר בשינה עם אשתו. לעומת זאת, הרי"ף, דף ג מדפי הריף, גרס את המימרה של רב חמא כמימרה בפני עצמה ולא כבירור דברי אבא בנימין, ונראה שכך גרס גם הרמב"ם, ולפי זה יש כאן שתי הלכות נפרדות – אבא בנימין השמיע הלכה ביחס למורא מקדש, ושלא לישון אף יחידי בין מזרח למערב, ורב חמא ברבי חנינא השמיע הלכה/הנהגה לשעת הזיווג. אמנם, עי' גם בפרי מגדים, משב"ז או"ח סי' ג ס"ק ד, המבאר שמקורו של הרמב"ם אינו מהגמרא שלנו אלא על פי לימוד מדין 'נפנה', עיי"ש. כמו כן העיר הפרי מגדים, א"א או"ח סי' ג ס"ק ז, שאף לשיטת הרמב"ם י"ל שדווקא לישון אסור, שכן כתב הרמב"ם 'אין ישנים...', אבל לשכב כדי לנוח מיגיעה וכדומה – מותר אף בין מזרח למערב.

[5].   מג"א, לשו"ע או"ח סי' ג ס"ק ז; ט"ז, לשו"ע שם ס"ק ה; ועי' לקמן שהבאנו שהמשנ"ב, לשו"ע שם ס"ק יא, ציין שכן פסק בשו"ת הרמ"ע מפאנו, סי' ג, אך הוסיף שיש המבארים שכוונת הזוהר היא כפשט הגמרא שלפנינו, ולא כהבנת הרמ"ע מפאנו.

[6].   זוהר, פרשת במדבר ח"ג דף קיח ע"ב.

[7].   רבנו יונה, על הרי"ף ברכות ג ע"א מדפי הרי"ף, ד"ה כל הנותן.

[8].   רמב"ן, איגרת הקודש פרק ג.

[9].   רי"ף, ברכות ג ע"א מדפי הרי"ף.

[10]. רא"ש, ברכות פ"א סי' ז.

[11]. ט"ז, או"ח סי' ג ס"ק ה.

[12]. ערוה"ש, או"ח סי' ג סעי' יג.

[13]. עי' דברינו לעיל ובהערה 2.

[14]. משנ"ב, סי' ג ס"ק יא.

[15]. ראה המקור בהערה 6.

[16]. לכאורה יש ט"ס במשנ"ב שם, שכתב 'ראשו למערב', וצריך להיות 'ראשו למזרח ומרגלותיו במערב'.

[17]. תשובת 'בנין של שמחה', או"ח סי' ג, בשם הגר"א.

[18]. משנ"ב, סי' ג ס"ק יב.

[19]. הגהות ב"י לשיירי כנסת הגדולה, ס"ק ד.

[20]. ערוה"ש או"ח סי' ג סעי' יג.

[21]. ועלהו לא יבול, ח"א עמ' נא; שם, ח"ב עמ' רפה.

[22]. והוסיף עוד שכל שכן אם הדבר יגרום שעקב ההקפדה על כך לא יצליח להרחיק המיטות כראוי בזמן נידתה  – ודאי שלא יקפיד על כך. עיי"ש.

[23]. אמנם, לפני שפירט את סדר העדיפויות, העיר הרב מרדכי אליהו שכל מה שיעשה האדם יש בו מעלה, כי יש מחלוקות בעניין.

[24]. כדברי האחרונים וכפי שמובא בשם הרב ש"ז אויערבאך.

toraland whatsapp