שימוש בקלנועית גרמא לצורכי ציבור

התשובה

ישנו הבדל יסודי בין הנידון בשאלה, לבין ההיתר הנפוץ לנכים ומוגבלים בתנועה, להתנייד בקלנועית בשבת תוך שימוש ב'גרמא'. יסוד ההיתר לשימוש בעגלת נכים ממונעת/קלנועית[1] עם התקן 'גרמא' בשבת מבוסס על פסיקת הגרש"ז אוירבך,[2] שהיתר השימוש בגרמא המופיע בדברי הרמ"א[3] מתייחס גם למניעת צער הגוף וגם למניעת צער וסבל הנגרם מחמת המגבלה התפקודית, ובכלל זה שגרת השבת המקובלת: תפילות בבית הכנסת, שיעורי תורה, הליכה ברחוב לפגוש מכרים בני משפחה וכדו'. כלומר, גדר ההיתר הוא, לאפשר באמצעות שימוש בגרמא לאדם המוגבל בתנועה, להתנייד כאדם רגיל שאין לו מגבלת תנועה ובכך 'לאזן' את מצבו כשאר בני אדם. במצב ההפוך, שבו יימנע בגלל מגבלתו לצאת ולבוא בין אנשים כדרך העולם יש בו ביטול ופגיעה בעונג השבת שלו, מחמת הסבל והצער הנגרם מכך. אולם, אין לנצל את הקלנועית על מנת להגדיל את יכולת הניידות למרחקים גדולים שגם לאדם שאינו מוגבל בתנועה קשה ללכת ברגליו, גם לא לצורכי מצווה דרבים, כגון הגעה לבית כנסת מרוחק של הקהילה, לצורך חיזוק התפילה ומתן שיעורים, והרי זה 'כמצווה הבאה בעבירה', שכן עיקר מצוות השבת הוא השביתה ממלאכה ומשאר ענייני החול. לכן, נסיעה בקלנועית לאדם בריא - אין בה משום סיוע לקיום מצוות השבת, ולצורך קיום שאר המצוות כגון תלמוד תורה ותפילה בוודאי שאין לפגוע בקדושת השבת ולהתיר מה שנאסר בדרך כלל. בנוסף, עצם העובדה שייראה שאדם בריא ברגליו, וכל שכן רב בישראל, מסתייע בקלנועית בשבת עלולה להטעות את הרבים בבחינת 'התירו פרושים את הדבר', וכבר יקשה מאוד להבחין בין צורך איסור לצורך היתר. לפיכך, הדרך הנכונה עבור הקהילה היא להתאמץ ולמצוא פתרון לכתחילה, או למצוא תלמיד חכם שגר קרוב ויסכים לשמש בתפקיד או לשכור דירה לכל הפחות לשבת עבור הרב המכהן וכל דרך הדומה לזה, אך לא ע"י שימוש באמצעי גרמא שלא נועד לצרכים מעין אלו.