התשובה
נורת לד פועלת על פי עיקרון של פליטת פוטונים (מנות אנרגיה קטנות של אור) בזמן מעבר הזרם ממתכת אחת לשנייה שיש ביניהן מרווח של חומר מוליך למחצה – אין בה חוט להט או שמן או כל חומר בעירה אחר. המילה לד (LED) היא בעצם ראשי תיבות של 'דיודה מפיקת אור' – Light Emitting Diode. דיודה היא רכיב חשמלי המאפשר מעבר של זרם רק לכיוון אחד, ובדיודת LED האלקטרונים מאבדים אנרגיה בזמן המעבר והופכים לאור – שהוא בעצם פוטונים רבים. באופן עקרוני, פליטת הפוטונים איננה זקוקה לחום, אדרבה, לאורך זמן הדיודה נשחקת יותר עקב החום, ובמקרים קיצוניים החום גורם להרס מידי. כראיה לכך אפשר להזכיר את מנגנון 'פיזור החום' (heatsink) שנועד להפחית את החום של הלד, בשביל למנוע בלאי ונזק מהמוצר. שלא כתאורה של חוט להט, בה הפקת האור מבוססת על חימום החומר. ברוב נורות הלד, אורך הגל הנפלט מהדיודה עצמה, נראה לעין בצבע כחול, אך כיסוי זרחני על הלד עצמו, גורם לאורכי הגל הנפלטים להיראות כצבע לבן. בנורת לד ביתית רגילה ישנם במקרים רבים כמה לדים קטנים, והמעטפת החיצונית גורמת לתצוגה אחידה. יש שני סוגי לד עיקריים – אינדיקציה ותאורה. לד אינדיקציה (כגון נורת חיווי על מכשירים חשמליים) לא מגיע לחום של יד סולדת. אבל בלדים שנועדו לתאורה החום עלול להיות הרבה יותר גבוה, הדבר תלוי באיכות הלד ובעוד גורמים. לדים המיועדים לתאורה קדמית של מכוניות חשמליות או טנקים, הם לדים עם תאורה עוצמתית ביותר, ובהם החום גבוה עוד יותר. אמנם גם לד ביתי רגיל יכול להגיע בנקודת פליטת הפוטונים לחום מעל 100 מעלות צלזיוס.1 החום יכול להיווצר ממספר רכיבים אלקטרוניים, ולא רק מאזור פליטת הפוטונים. ייתכן שהחום בלדים חזקים נוצר בגלל נגדים של ויסות עוצמת הזרם. גם הקבל, שמסייע בהמרת זרם החילופין לזרם ישיר, לעיתים מכיל תמיסה נוזלית, ועלול להגיע מעל לחום של יד סולדת.2 מבחינה הלכתית הדעת נוטה לכך שאין בהדלקת לד איסור תורה: אין להחשיב את הלד עצמו כגחלת של מתכת,3 היות שחלק מהותי מהגדרת גחלת של מתכת הוא חום היוצר אור,4 מה שאין כן בנורת לד, בה החום שמופק הוא תופעת לוואי. בנוסף לכך, לא נראה שיש בחום הלד מספיק חום בשביל לבשל ולהיות דומה בתכונותיו לאש.5 כמו כן, יש מקום לדון האם האור הנפלט מהלד (צבע כחול) דומה לאור של אש, וכן לא ברור מהי רמת החום של המתכת הצמודה לחומר המוליך למחצה המצוי בין המתכות. כמו כן, נראה שאין לחשוש כאן לבישול של המתכת, אף על פי שהיא מתחממת יותר מחום של יד סולדת, היות שאין תועלת בחימום המתכת לחום זה, כדעת הרב שלמה זלמן אויערבך6 ולא כדעת ה'חזון איש'.7 כן מוכח ממנהג העולם להתיר הנחת סיר על הפלטה בשבת, אף על פי שמתכת הסיר מתחממת בחום גבוה מיד סולדת. גם אין לחוש לבישול הקבל, משום שמדובר על בישול בחשמל (ולא באש)8 של כמות מזערית,9 במקרה של 'לא ניחא ליה' (שהרי לאדם אין צורך ותועלת בבישול זה), שהוא גם בישול אחר בישול.10
1.באופן כללי, נורת לד יעילה מבחינה אנרגטית הרבה יותר מנורת להט. יש המעריכים את 'בזבוז' האנרגיה ב-15 אחוז בלד (שהופך לחום). לעומת זאת, בנורת להט רק 12 אחוז מהאנרגיה מנוצלת לתאורה.
2.במאמרו של הרב אליעזר טויק חום הלד שנבדק הגיע ל-130 מעלות צלזיוס בערך, והקבל לפחות ל‑60.
3.בדברי הגמרא בכמה מקומות יש דיון על 'גחלת של מתכת'. דעת המגיד משנה, הל' שבת פי"ב ה"א, שלהלכה מדובר על אש: 'כבר הזכירו גחלת של מתכת בלשון אש גמור וזה נראה ברור', וכן הכרעת האחרונים. מסיבה זו דעת הפוסקים שיש איסור תורה בהדלקת חוט להט בשבת. בדומה לכך הפוסקים שהתירו שימוש בנר חשמלי עבור נר שבת הזכירו טעם זה (ראה בית יצחק, יו"ד ב מפתחות לא; נחלת שמעון, סי' טו; אחיעזר, ח"ג סי' ס; שו"ת מלמד להועיל, או"ח סי' מט; שו"ת ישכיל עבדי, ח"ד סי' טז; שו"ת משפטי עוזיאל, או"ח השמטות רכז; שו"ת יחוה דעת, ח"ה סי' כד; חזון עובדיה, שבת פ"ו עמ' קיג; שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' יב, ומאורי אש, פ"ד). יש שתלו מחלוקת זו בשאלה האם מלאכת הבערה (או הגדרת אש) דורשת כילוי החומר, ונחלקו בכך שו"ע הרב, או"ח סי' תצה סעי' ב וקונטרס אחרון ס"ק ב והאבנ"ז, או"ח סי' פב ורלח. אך כאמור הכרעת רובם המוחלט של הפוסקים להחמיר בזה ולא כדעת חמדה גנוזה ב, מב ומלכי בקודש ה, ב.
4.לשון המגיד משנה, הל' שבת פי"ב ה"א: 'נעשה אור ושורף', משמע שצריך גם חום וגם אור. וכן משמע מדברי הרשז"א שהוזכרו בהערה הקודמת. והאריך בזה בספר החשמל בשבת, פ"ד. ויש עוד מה להאריך בזה, ועוד חזון למועד. אמנם יש הסוברים שאין צורך באדמימות בשביל ההגדרה של גחלת של מתכת. כך יש גם לדייק מדברי רבנו חננאל, שבת מב ע"א ובה"ג, המובא בר"ן, שבת מב ע"א, שכתבו שגחלת של מתכת איננה נראית כלפי חוץ כחמה ('אין בה אדמימות'). וגם הראשונים שחלקו עליהם מכוח סוגיות אחרות (ראה ברמב"ן שם) לא חילקו בין סוגי גחלות שונות. אמנם יש להעיר שבדברי ר"ח ובה"ג ברור שהיה שלב בו המתכת הייתה אדומה (עיין שם), וייתכן שמשום כך דינה כאש, ראה גם דברי הרמב"ם, הל' יום טוב פ"ב הי"ח.
5.גם השיטות המחמירות הסוברות שאין צורך באדמימות עבור הגדרת גחלת של מתכת (ראה החשמל לאור ההלכה א, ט) עדיין נוקטות שיש צורך בתכונות של אש, ולא כל מתכת חמה נחשבת אש. ראה גם שו"ת מהרש"ג, ח"ב סי' קז, שמחמיר בנר חשמלי לנרות שבת ומנמק זאת בכך שאיננו מדליק דברים אחרים, ובדומה במהרש"ם, ח"ב סי' רכז, שמסתפק אם יש הבערה בחשמל משום שאיננו שורף (ואינו דומה לתכונות האש).
6.שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' כה; שמירת שבת כהלכתה, פ"א הערה סז.
7.חזו"א, או"ח סי' נ סעי' ט.
8.ראה שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' יב אות ב במה שנחלק על החזו"א האם בישול בחשמל אסור מדין 'עיבור' אש (כלומר, האם יש גדרים הלכתיים של אש לתופעה פיזיקלית המסוגלת ליצור אש).
9.ויש מי שכתב שאין בזה איסור חצי שיעור, ראה שו"ת יביע אומר, ח"ד או"ח סי' לג אות יז.
10.ראה טור, ב"י ושו"ע, או"ח סי' שיח סעי' ד.
