חימום אוכל בשבת באמצעות תנור

התשובה

שאלה זו ראוי שישיב עליה רב המכיר את הזוג היטב ויודע כיצד לכלכל דבריו במשפט.[1] אתייחס רק לקווים מנחים בנוגע לסוגייה ההלכתית-טכנולוגית בשעת הדחק גדולה.

החששות המרכזיים שיש לשים לב אליהם:[2]

הבערה – הפעלת גוף חימום חשמלי, בין ע"י התרמוסטט ובין ע"י חיישן הדלת.

הפעלת גוף החימום כרוכה גם בהפעלת מערכת חשמלית.

הבערה – הדלקת התאורה, בין ע"י התרמוסטט ובין ע"י חיישן הדלת.

כותב – בתנור עם צג דיגיטלי.

איסור נתינה לכתחילה (מחזי כמבשל).

איסור השהייה (חשש חיתוי).

איסור הטמנה.

נתייחס כעת לכל נושא בפני עצמו.

הפעלת גוף החימום החשמלי – לכאורה היה מקום לומר שהחשש להפעלת גוף החימום החשמלי דומה למצב של חשש להפעלת מנוע המקרר, ולכן יש להקל על פי דברי ה'מנחת שלמה'.[3] ה'מנחת שלמה' מבסס את היתר השימוש במקרר, גם בזמן שהמנוע איננו עובד, על כך שמדובר בהפעלה ב'גרמא' ו'פסיק רישא'. ייתכן שכלל לא תהיה הפעלה (דבר שאינו מתכוון), וגם כניסת האוויר החם היא 'לא ניחא ליה', וישנם טעמים נוספים. אומנם ישנם כמה חילוקים בולטים בין תנור למקרר, ולכן הגרש"ז אוירבך לא השתמש בהיתרו הנ"ל גם ביחס למקרה זה, מהטעמים הבאים:

א) הפעלת גוף החימום של התנור היא איסור דאורייתא, בשונה ממערכת חשמלית בלי גוף חימום (כמו במקרר) שהיחס אליה הוא כאיסור דרבנן. הגרש"ז אוירבך כותב במפורש שהוא אינו דן על מקרה של גוף חימום, אף שאותן סברות שייכות גם כאן.

ב) נפח התנור קטן בהרבה מנפח המקרר, הפרשי הטמפרטורות בין התנור לבין החדר גדולים בהרבה מאשר במקרה של מקרר. כמו כן תנור מודרני מושפע מפחות גורמים מאשר מקרר מודרני. ממילא, סיכוי ההשפעה על התנור גדול הרבה יותר מאשר על מקרר.

לכן העמדה ההלכתית המקובלת היא שאין להשתמש בהיתרו של ה'מנחת שלמה' ביחס לתנורים,[4] במיוחד לאור העובדה שישנם פתרונות פשוטים. אעפ"כ נראה שבשעת דחק גדולה אפשר לסמוך על הסברות המוזכרות ב'מנחת שלמה' אפילו במקרה זה, שהרי אין מדובר על הפעלה ודאית, ומסתבר להגדיר זאת גם כמצב של 'פסיק רישא' ב'גרמא',[5] שיש המתירים אפילו באיסור דאורייתא דניחא ליה.[6]

יש לציין שבמיעוט מהתנורים, בעיקר המתקדמים יותר,[7] יש לעיתים חיישן דלת המנתק את גוף החימום (או את המאוורר) בזמן הפתיחה של הדלת ומפעיל אותו בזמן הסגירה. פעולה זו נעשית על מנת לחסוך אנרגיה ולמנוע יציאה של החום החוצה. (פעולה דומה מתרחשת במאוורר המפזר את קור המקרר – הוא נכבה בזמן פתיחת הדלת ונדלק עם סגירתה. מצב זה מצוי ברוב המקררים החדשים). מובן שבמקרה כזה אין היתר לסגור את דלת התנור, שהרי מדובר על הפעלה בידיים של גוף חימום.

הדלקת התאורה – בחלק מהתנורים התאורה נדלקת כאשר הדלת נפתחת או בעקבות הוראה של תרמוסטט – כאשר גוף החימום פועל. בדרך כלל ישנה אפשרות לכבות את האור בתנור מראש, וכן יש לעשות.

השפעה על הצג – השפעה על כיתוב הצג איננה יותר מאיסור דרבנן (ואולי לעיתים מדובר על שינוי זרם). לכן אפשר להישען על הסברה של 'פסיק רישא דלא ניחא ליה' בדרבנן, שלפי רוב הפוסקים הותרה בשעת הצורך.[8] במקרים כאלו אנו מנחים בדרך כלל לכסות את הצג, כדי לוודא שלא יהיה מצב של ניחא ליה, וגם בשביל אווירת השבת.

איסור נתינה לכתחילה – נתינת דברים לתוך התנור חמורה יותר מאשר נתינה על גבי הפלטה, היות שנוהגים לבשל בתוך התנור, ולכן רבים הסוברים שיש בכך דין של נתינה לתוך הכירה, האסורה אפילו במצב שהכירה גרופה וקטומה.[9] מסיבה זו, לאחר התייעצות עם הרב יעקב אריאל, גם בתנורים שקיבלו אישור של מכון צומת אנו מנחים להשאיר את דלת התנור פתוחה באופן ניכר, שהרי זהו מצב המעיד שאין משתמשים בתנור עבור בישול.[10] יש מקום לעיין בסברה שאפשר להסתפק בקדרה ריקנית או מלאה כדי להימנע ממצב של מחזי כמבשל.[11] פתרון זה נצרך בעיקר לסעודת הבוקר, שהרי לסעודת הלילה אפשר להניח את המאכלים לפני כניסת שבת, ואז אפשר לסגור את דלת התנור, וממילא כאשר ההנחה נעשתה באופן המותר – אין בכך איסור של מחזי כמבשל, כמבואר בדברי הפוסקים.[12]

איסור שהייה – תנור מיועד לבישול ולשינוי טמפרטורת האפייה, בשונה מפלטה של שבת. לכן מוסכם על רוב הפוסקים שיש לחשוש לחיתוי במקרה של תנור רגיל. אומנם נכון, ישנה מחלוקת גדולה בשאלה על איזה שלב של בישול המאכל חז"ל גזרו את איסור השהייה. שתי השיטות העיקריות להלכה הן:[13] 1) עד שיעור של מאכל בן דורסאי. 2) עד שיעור של מצטמק ורע לו. לכתחילה ראוי להחמיר כמו השיטה השנייה. אומנם הרבה ראשונים סוברים כמו השיטה המקילה, ולכן בשעת הדחק אפשר לסמוך על שיטה זו. יש המחמירים להורות שצריך לכסות גם את הכפתורים, מחשש לגריפה וקטימה.[14] הדבר נכון (עד לשיעור של מצטמק ורע לו) עוד יותר אם השואל הוא מעדות המזרח, שהרי פשט ה'שלחן ערוך' (שם) להחמיר בסוגיה זו. ישנן עוד סיבות להקל בנידון זה בשעת הדחק.[15]

איסור הטמנה – לפי דעת הרמ"א אין איסור בהטמנה במקצת, וממילא אין איסור הטמנה בנתינה לתוך תא התנור (כ"ש אם הדלת פתוחה). לפי ה'שלחן ערוך'[16] וה'חזון איש'[17] יש איסור הטמנה במקצת. אלא שבוודאי בשעת דחק גדולה אפשר לסמוך על שיטת הרמ"א (שם), שהרי גם פוסקים ספרדים רבים כתבו שהמנהג בזה היה להקל משום עונג שבת.[18] ו'פוק חזי מאי עמא דבר'.

ביחס לפתרונות כת"ר: אפשרות 1 (א) – הכנסת התבשיל לתנור בערב שבת או לפני חיבורו לחשמל (בשעון שבת) והוצאתו לאחר כיבוי התנור על ידי שעון שבת – זוהי הדרך המעולה ביותר, ואפשר להתירה גם שלא בשעת הדחק. אפשרות 1 (ב) – כנ"ל, אבל ההוצאה נעשית בזמן שגוף החימום פועל (דבר שקשה לאבחון בלא נורת בקרה) – במצב זה יש לוודא אם ישנן בתנור פונקציות נוספות המושפעות מפתיחת הדלת (כגון מאוורר, תאורה, צג). בשעת הדחק ייתכן שאפשר להקל מדין פסיק רישא (לעיתים דלא ניחא ליה) בגרמא. אפשרות 2 – התנור מופעל על חום נמוך, וכאשר יש צורך בחימום המאכל – השואל יגביר את חום התנור. אפשרות זו היא בעייתית. אומנם אין איסור בהגברת החום, ואין זה דומה להוספת שמן לנר, אך יש בכך חששות מספר: חשש מהפעלת גוף החימום בזמני פתיחת הדלת, איסור מוקצה בסיבוב הכפתור, הפעלת תרמוסטט דיגיטלי חבוי, סכנה ופגיעה באווירת השבת.  

לסיכום: כאשר אין אפשרות לשימוש בפלטה, אפשר להתיר את השימוש בתנור במאכלים מבושלים באופן הבא:

יש לכוון שעון שבת להפעלתו ולכיבויו, להכניס את האוכל לפני שהתנור נדלק ולהוציא את האוכל לאחר ששעון השבת נכבה.

במקום שאין שעון שבת, ובשעת הדחק גדולה, יש מקום להתיר להכניס את האוכל כאשר גוף החימום פועל. יש לוודא לפני שבת שהתאורה של התנור או כל מערכת חשמלית אחרת אינן מופעלות מפתיחת הדלת ומסגירתה. אם יש צג שמושפע מהדלת ואין אפשרות לבטל אותו – הדבר מותר בדיעבד. באשר לחשש חיתוי – אם ישנה אפשרות מעשית, ראוי לכסות או לנטרל את הכפתורים. מחזי כמבשל – כאשר האוכל מוכנס בשבת עצמה לתוך התנור – יש להשאיר את דלת התנור פתוחה. כמו כן, אין להכניס מאכלים שאינם יבשים (אף שהם מבושלים) לתוך התנור במהלך השבת.[19]

 

[1].    נציין שמסתבר שמצב כזה, אף שהקולא נעשית בקביעות, נראה שהוא קל יותר מבחינה הלכתית, משום שכאן מדובר על פגיעה קבועה בעונג שבת (וכן יש נידון של שלום בית), בשונה מאדם שנקלע באופן חד פעמי למצב בו אין לו פלטה של שבת. ועוד צ"ע.

[2].    מפאת קוצר היריעה לא נאריך בסוגיות יסודיות אלו, ורק נזכיר את הנוגע למעשה.

[3].    מנחת שלמה א, סי' י.

[4].    ראו למשל שש"כ, פרק א סעי' לה.

[5].    ראו שש"כ, פרק כו הערה לג, ובמאמרו של הרב מנחם פרל, תחומין מא, עמ' 25.

[6].    כן כתבו להקל בשימוש בתנור עם תרמוסטט בשעת הדחק האגרות משה, או"ח ח"ד סי' עד בישול אות כח, וילקוט יוסף, שבת א עמ' קא. ראו גם אנציקלופדיה תלמודית, כרך יח, נספח לערך חשמל, ב. תרמוסטט, עמ' תרסט. ושם הוזכרה סברה של פתיחה וסגירה של הדלת בשינוי, וכן ראוי לעשות. 

[7].    יש תקני בטיחות המחייבים זאת בתנורים שיש להם אפשרות של חיבור מרחוק.

[8].    שש"כ, מבוא א הע' נה; ויש המקילים יותר: יביע-אומר או"ח ה, סי' כז.

[9].    שבת לז ע"א; שו"ע, או"ח סי' רנג סעי' ב.

[10].  ראו גם מאמר מרדכי (אליהו) שבת ה, קיח.

[11].  ראו: ערוך השולחן, או"ח סי' רנג סעי' יז; שבט הלוי ג, סי' מח.

[12].  הנחת המאכלים לפני הדלקת התנור ע"י שעון שבת לכא' אין בה איסור של מחזי כמבשל, שהרי בזמן הפעולה עצמה המאכל הונח במקום שאין אש. אך דעת השמירת שבת כהלכתה לאסור זאת (פרק א סעי' לב) וכן נראה מדברי החזו"א, שבת סי' לח ס"ק ב. אומנם יש פוסקים המתירים זאת. השארת הדלת פתוחה פותרת בעיה זו לכולי עלמא.

[13].  שו"ע, או"ח סי' רנג סעי' א.

[14].  ראו למשל אור לציון ב, סי' יז אות ד; ארחות שבת פרק ב סעי'  טו. ויש שהחמיר יותר – אג"מ, ח"ד ס' עד בישול אות כז; אז נדברו, ח"ח סי' טז.

[15].  ראו יביע אומר, ח"ו או"ח סי' לב, וילקוט יוסף, שבת א עמ' צח.

[16].  שו"ע, או"ח סי' רנג סעי' א.

[17].  חזו"א, שבת סי' לז ס"ק יט.

[18].  אור לציון, ח"ב סי' יז; שמש ומגן, או"ח סי' ג אות נ; יביע אומר, או"ח ח"ו סי' לג; ועוד.

[19].  ב'מצב שבת' של מכונים בחו"ל יש הוראה להסיר את כל המאכלים בבת אחת. הוראה זו נועדה להפחית את ההשפעות שתתרחשנה אחר כך ל'פסיק רישא דלא ניחא ליה'. תפקיד הפונקציה של 'מצב שבת' הוא לוודא שהתנור לא יכבה לאחר כמה שעות (מטעמי בטיחות) ושאין מערכות חשמליות הפועלות מיידית בפתיחת הדלת או בסגירתה.