התשובה
טחינת אשפה אסורה משום מלאכת טוחן. אף שלא נעשה שימוש באשפה, אין בזה כדי להתיר את הטחינה בתוך שבת, שכן גם 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' אסורה. גם באמצעות שעון שבת הדבר אסור, שכן הבאת האשפה אל מקום הטוחן כשהטוחן כבוי, היא מה שגורם לכך שכאשר הוא יופעל בהמשך על ידי שעון השבת, הוא יטחן את האשפה. ובשבת, לא רק שאסור לעשות מלאכה, אסור גם לגרום לעשיית מלאכה.[1]
ואמנם, רבים מתירים טחינה בדבר שאינו גידולי קרקע, אך יש כמה וכמה דברים שטחינתם נאסרה למרות שאינם גידולי קרקע, כמו בשר, גבינה ועפר, וכן ה'חזון איש' ועוד פוסקים החמירו בטחינה בדבר שאינו גידולי קרקע.[2] וראיתי בתשובה באתר 'דין',[3] שמצד אחד התיר לשים בכיור דברים שאינם גידולי קרקע, ומצד שני הביא ראיה לאסור בגידולי קרקע, מאיסור טחינת בוץ שהובא ב'שלחן ערוך',[4] והרי בוץ עצמו אינו גידולי קרקע, ואם יש ממנו ראיה לאסור – לכאורה היה צריך לאסור גם בדברים שאינם גידולי קרקע, ובפרט בשר בהמה, שיש מחשיבים אותו כגידולי קרקע,[5] וצ"ע. וראה 'נשמת אדם',[6] שכתב ליישב בין ההיתר של טחינה בדבר שאינו גידולי קרקע ובין האיסורים שמצאנו, ונראה לי שגם לפי דרכו יש להחמיר בנידוננו, שהדרך והרגילות היא לטחון את שאריות המאכלים שאינם גידולי קרקע.[7] יש להוסיף שבפועל, ברוב המקרים מעורבים בדבר שאינם גידולי קרקע ירקות לתיבול וכדומה, כך שגם אם היה היתר להשתמש ב'טוחן' לדברים שאינם גידולי קרקע, אין זה מעשי כל כך. ואמנם הטחינה אינה נעשית לצורך שימוש בדבר הנטחן, והיא כ'מלאכה שאינה צריכה לגופה', אך נראה לי שגם זה אינו מספיק כדי להתיר לכתחילה, שכן 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' היא קרובה לאיסור תורה, ולפי הרמב"ם[8] וסיעתו (הקטנה),[9] היא אסורה מן התורה. וגם משום 'גרמא' אין להתיר, שהרי דין ה'גרמא' נלמד מכיבוי.[10] וכיבוי בדרך כלל הוא 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', שכן אין כוונה להשתמש בחפץ לאחר הכיבוי, אלא רק לסלק את הנזק, ובכל זאת ההיתר הוגבל דווקא להפסד או חולי. אם כן, צירוף 'גרמא' ו'מלאכה שאינה צריכה לגופה' אינו מועיל להתיר לכתחילה. וה'ביאור הלכה'[11] כותב במפורש ש'גרם כיבוי' הוא גרמא ב'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. מלבד כל זה, יש טוחני אשפה שבהם נדרשת הזרמת מים כדי לאפשר טחינה כראוי, וזה מחזק את הקשר בין האדם ובין הטחינה, ומחליש את האפשרות לראות קשר זה כ'גרמא'. הרי מן הסתם, אדם לא יזרים מים ברציפות במשך דקות ארוכות כדי לדאוג למים רק בזמן שבו הטוחן יידלק, אלא ההזרמה תיעשה בממוקד בזמן פעילות ה'טוחן', ובאופן זה היא תהווה מעין שותפות עם ה'טוחן', במלאכת הטחינה. ולכן יש כאן סיבה נוספת להחמיר, אף שכאמור, יש להחמיר גם אלמלא הזרמת המים.
לסיכום: אין להשתמש בטוחן אשפה בשבת, ואף אם הדברים הנטחנים אינם גידולי קרקע, ואף אם הטחינה נעשית באמצעות שעון שבת, ובכלל זה מקרה שבו הטחינה מצריכה זרם מים והאדם פותח את המים זמן רב מראש.
[1]. על פי הרמ"א, או"ח סי' שלד סעי' כב; עקרונית, דברי הרמ"א מקובלים גם על הפוסקים הספרדים. ראה מאמרי: 'הגבלת היתר גרמא למקום הפסד', אמונת עתיך 143 (ניסן תשפ"ד), עמ' 134-129.
[2]. ראה טל חיים, שבת ח"א סי' ו.
[3]. https://katzr.net/062a68.
[4]. שו"ע, או"ח סי' שב סעי' ז.
[5]. ראה למשל רמב"ן, שבת צה ע"א ד"ה חולב, ועוד רבים, ואכמ"ל.
[6]. נשמת אדם, הל' שבת כלל יז סעי' ב.
[7]. ויש עימי לדון עוד בדבריו, ואכמ"ל.
[8]. רמב"ם, הל' שבת פ"א ה"ז.
[9]. ראה מנוחת אהבה, ח"ב פ"א הל' י והערה 35.
[10]. שבת קכ ע"ב.
[11]. ביאור הלכה, סי' שלד סעי' כב ד"ה דגרם.
