התשובה
א) השיקול ההלכתי בנושא זה מורכב, הפוסקים דנו באריכות באיסור העתקה בבחינות, הן מצד גניבת דעת והן מצד גזל עתידי - כאשר מקום העבודה יסתמך על תעודה שהושגה במרמה.[1] איסורים אלו חלים באופן דומה גם על הגשת עבודה שלא נכתבה על ידי הסטודנט עצמו. אמנם, איסור גניבת דעת חל בעיקר על מגיש העבודה, ואילו מי שמספק את השירות עובר על איסור 'מסייע ידי עוברי עבירה', אשר לדעת רוב הפוסקים הוא איסור דרבנן.[2]
לפיכך, כאשר אתה מתנה את השימוש ביישומון בהצהרה האוסרת להגיש את העבודה כפי שהיא, ודורשת לעמוד בהנחיות האקדמיות, נראה שהעברת את האחריות ההלכתית והמוסרית לסטודנט.[3] עם זאת, חשוב לציין שאם יתברר כי רוב המשתמשים שלך מפרים את הכללים ומגישים את העבודות שלא כדין, לא ניתן יהיה עוד להסתמך על הצהרה זו כפתרון מספק מבחינה הלכתית.
ב) אשר לטענה שהמרצים מודעים לשימוש בבינה מלאכותית ולכן אין כאן גניבת דעת, יש לדחותה מכול וכול. אף שהרמב"ם קבע את העיקרון ש'כל הנושא ונותן סתם - על מנהג המדינה הוא סומך',[4] הרי שבמקרה שלנו המוסדות האקדמיים מפרסמים בפירוש את כללי השימוש המותר בבינה מלאכותית,[5] במצב כזה אין כל תוקף למנהג העולם, ועל זה נאמר בגמרא 'ליסטים שכמותך כבשוה'[6] – אין להתיר זאת על סמך הידיעה שאחרים נוהגים כך כשהדבר נאסר במפורש. כאשר מדובר בפעולה שכולה מבוססת על אשליה וגניבת דעת – המנהג אינו יכול להצדיק אותה או להופכה למותרת. לפיכך, שימוש בבינה מלאכותית לשם הטעיית המוסדות האקדמיים אסור, גם אם ישנו מנהג נפוץ של שימוש בניגוד לכללים האקדמיים.[7]
[1]. שו"ת שבט הלוי, ח"י סי' קסג: 'תלמידים מרשים לעצמם להערים באופנים שונים להשיג ציונים טובים שאינם מגיעים להם, ושאלת כבודכם אם מרמה והערמה זאת הוא דרך נכון, היות שיש מבקרים אתכם שאתם מוחים ע"ז ולפי דעת המבקרים יש כמין רשעות אם לא מניחים התלמידות להערים כרגיל... איך אפשר להעלות על הדעת לעשות לכתחלה דבר כזה ובפרט במסגרת חינוך, דדבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת'. שו"ת אגרות משה, חו"מ ח"ב סי' ל: 'הכא הוא גניבת דעת לכולי עלמא, אלא הוא גם גניבת דבר ממש כי כשירצה להשכיר עצמו אצל אחד לעבוד בעסקיו והוא יראה לו התעודה ועל סמך זה קבלוהו, זהו גניבת ממון ממש'.
[2]. עיין באריכות בשו"ת יחוה דעת, ח"ג סי' סז על פי תוספות שבת ג ע"א ד"ה בבא. כמו כן, הכרעת האחרונים, שאין במקרה זה איסור 'לפני עור' משום שהנכשל יכול לעבור את העבירה הזו על ידי ישראל אחר. עיין שו"ת פני משה, ח"ב סי' קה; שו"ת מחנה חיים, או"ח ח"ב סי' יח; שו"ת כתב סופר, יו"ד סי' פג; שו"ת בית יצחק, או"ח סימנים כט, קיז, דלא כמשנה למלך, הל' מלוה ולוה פ"ד ה"ב.
[3]. יש לצרף את הדעות שכאשר המסייע נותן את הדבר לפני ביצוע העבירה עצמה, אינו עובר על איסור - שו"ת משיב דבר, ח"ב סי' לא, וכ"כ בשו"ת בנין ציון, סי' טו.
[4]. רמב"ם, הל' מכירה פט"ו ה"ה.
[5]. דוגמה, הנחיות מכללת הרצוג: 'חשוב לזכור שעבודה אקדמית המוגשת על ידכם צריכה לשקף את המאמץ, הידע והכישורים שלכם. השימוש בבינה מלאכותית צריך להיות כלי עזר בלבד, ולא כתחליף לחשיבה ועבודה עצמאית. יש להפעיל שיקול דעת אנושי, ולבחון בכל שלב את מהימנות הפלט המופק מהבינה המלאכותית, ולהיוועץ במנחה' – אתר מכללת הרצוג, 'כתיבת עבודות עם בינה מלאכותית'.
[6]. עירובין נג ע"ב.
[7]. גם בהיעדר הנחיות מפורשות מהמוסד האקדמי לגבי שימוש בבינה מלאכותית, מובן מאליו שאסור להגיש עבודה שנכתבה במלואה על ידי גורם אחר. אולם במקרים אחרים שאין ידיעה ברורה אזי יש בכך מחלוקת אחרונים: הסמ"ע, סי' רכח ס"ק ט מפרש שמה שאסר השו"ע שריית בשר במים להלבנתו, היינו רק במקום שאין זה המנהג המקובל אך במקום שזהו מנהג הקצבים – מותר, שכן אין כאן הונאה כשכולם נוהגים כן. בדרך זו פסק גם הרב משה פיינשטיין באגרות משה, יו"ד ח"ב סי' סא. מנגד, הרב זילברשטיין בספרו חשוקי חמד, בבא מציעא ס ע"א אוסר על סוחר רכב לייפות מכוניות משומשות למרות שזהו המנהג הרווח והקונים מודעים לכך. הוא מסתמך על שו"ת דברי מלכיאל, ח"ג סי' נד הקובע שכאשר הייפוי מסתיר פגמים, יש גם גניבת דעת גם אם הדבר ידוע לכול, ולא חל כאן הכלל של 'מנהג המדינה'.
