התשובה
הרמב"ם בפה"מ למס' אבות (פ"א מט"ז) מחלק את אפשרויות הדיבור
לפי התורה לחמישה חלקים: מצווה בו, מוזהר עליו, מרוחק, רצוי
ורשות. במרוחק הרמב"ם מונה דיבור שאין לאדם תועלת בו. וברצוי
שבח המעלות או גינוי המגרעות. חלק הרשות הוא הנצרך לו לצרכיו
(היה כדאי שתלמדו את דברי הרמב"ם בעיון עם מורה). שירים שיש
בהם שבח מעלות כגון אהבת הארץ או יופי מקום מסויים וכד' שייכים
לחלק הרצוי. שירים שכל עניינם לספר סיפורים שאין בהם ערך
שייכים לחלק המרוחק. ובדרך זו צריך לדון על כל שיר ושיר. אולם
הרמב"ם מדגיש שלא השפה עיקר אלא תוכן השיר. וע"כ אפילו השיר
בלועזית אם הוא עדיף בתוכנו על שיר עברי מותר לשומעו ולהשמיעו.
באשר לכפיה אין לכפות נורמות של אחת על חברתה.לכן אין למנוע
שמיעת שירים מהמעונינות לשמוע ומאידךאין ל השמיע באזניהן של מי
שאינן מעונינות בכך דבר אינן רוצות לשמוע