התקנת מצלמות בבית הכנסת

התשובה

א. היזק ראייה והזכות לפרטיות

לאדם יש זכות לפרטיות, ובהלכה ניתן להסמיך זכות זו על דיני 'היזק ראיה'. שכן לפי ההלכה אדם יכול לחייב את שכנו להשתתף עימו בהתקנת מחיצה בין חצרותיהם כדי למנוע מהשכן להתבונן במעשיו.¹ אולם אם מדובר בשטח של שותפים שלא ניתן לחלקו, או בשטח ציבורי, אין היזק ראיה כי ממילא אין אפשרות לפרטיות.² אולם אף על פי שאין חובה לבנות מחיצה בשטח משותף, אסור לאדם להסתכל בבית חברו ובמעשיו הפרטיים וכפי שכתב הרמ"א (חו"מ סי' קנד סעי' ז):

אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו, כדי שלא יזיקנו בראייתו, ובזה איסורא קא עביד... וזה יוכל בעל החצר למחות בו.

כלומר, ישנן שתי הלכות בעניין זה: הראשונה, שיש לאדם זכות למנוע אפשרות להביט לשטחו הפרטי, והשנייה, אף אם מחל על זכות המניעה, אסור להתבונן לתוך רשות אדם באופן המזיק. אולם הרמ"א לא אסר התבוננות במעשי הזולת ברשות הרבים, אלא רק התבוננות לתוך רשות פרטית. אם נשליך מדיני היזק ראייה למצלמות, נוכל לומר כי עצם התקנת המצלמות במקום בו אדם מצפה לפרטיות אסורה, ולכן אסור להתקין מצלמה שתצלם אדם ברשות היחיד שלו. אבל מסתבר שמותר להתקין מצלמות ברשות הרבים כיוון שאין שם ציפיה לפרטיות. בספר 'צנעת אדם',³ הרב איתמר ורהפטיג דן בעניין זה של צילום ברשות הרבים בכוונה על מנת לצלם אנשים מפורסמים (צלמי פפרצ'י), והעלה מכמה מחברים שיש מקום לאסור: מצד 'ואהבת לרעך כמוך' (הרב זילברשטיין), או מצד היזק ראייה לפי הסברו של הרמב"ן.⁴ הרמב"ן טוען ששלושה טעמים נאמרו לאיסור היזק ראייה: עין הרע, פגיעה בצניעות, ולשון הרע. כאשר אדם מצלם אדם אחר ברשות הרבים באופן שעשוי לפגוע בו יש בכך פגיעה בצניעות ועלול להיות בכך איסור לשון הרע כאשר יש בתמונה משום פגיעה במי שצולם (הרב דוד סתיו). ברוח זו, אדם רשאי להתקין מצלמות בביתו כרצונו, כיוון שכאשר אורח נכנס לבית של אדם אחר עליו לנהוג ממילא בצניעות ובדרך ארץ. אולם, אסור להתבונן באופן קבוע בסרטונים שצולמו אם עלולה להיווצר כתוצאה מכך פגיעה בזולת, למעט כאשר ישנו צורך, כגון, תפיסת גנב, או מניעת אלימות. גם בבית פרטי, אסור להתקין מצלמות במקומות בהם יש פרטיות לאורח, כגון, חדרי שינה וחדרי שירותים.

ב. החוק להגנת הפרטיות והתקנות לשימוש במאגרי מידע

במדינת ישראל ישנם חוקים ותקנות להגנה על הפרטיות. החוקים נוגעים להתקנת מצלמות במקום העבודה ולהתקנת מצלמות בבניין מגורים ובהתחקות אחר אדם ברשות היחיד. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(3) לחוק להגנת הפרטיות. בנוגע למצלמות המופנות לרשות הרבים או המוצבות במקום העבודה, הן מוגדרות כמאגרי מידע וחלות עליהן תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), מס' 5/17, ו5/2012. התנאי הראשון להתקנת מצלמות הוא שהמצלמות נועדו למטרה לגיטימית, כגון ביטחון האנשים והרכוש, וכן לצורך פיקוח על איכות השירות שהעובדים מעניקים ללקוחות. אולם אסור למעסיק להשתמש במצלמות למטרות אחרות. בנוסף, צריך לתלות שילוט מתאים המודיע על המצלמות. כפי שראינו, חוק זה ותקנות אלו תואמים מאוד את דין תורה.

ג. התקנת מצלמות בבית כנסת

מסתבר שגם בבית כנסת פרטי וגם בבית כנסת ציבורי מותר להתקין מצלמות במקומות שלא מצופה בהם לפרטיות (למשל, לא בחדרי שירותים) לצורך לגיטימי, כגון, אבטחה ומניעת גניבות. בנוסף, אסור להתבונן בסרטונים שלא לצורך לשמו הותקנו, כאשר התבוננות כזאת עלולה לפגוע בזולת. על פי החוק, צריך לתלות שילוט על כך שהמקום מצולם, כדי שהמתפללים ייזהרו ממעשים מביכים.

מסקנות

א. מותר להתקין מצלמות לצורך לגיטימי כגון מניעת גניבות ואבטחה בבית כנסת פרטי או ציבורי.

ב. יש לתלות שילוט המזהיר שהמקום מצולם.

ג. אסור להסתכל בסרטונים למעט לצורכי אבטחה וכדומה, אם הסתכלות כזאת עלולה לפגוע.