לכבוד הרב אני מאמינה גדולה בקב"ה ומאמינה שכל מי שפושט יד ומבקש נדבה הוא משליחיו ומקפידה לתת לכל אלה כסף . הלילה חזרתי מהצפון ולפני תחנת ריענון בכביש 6 הרגשתי שאני עייפה ממש ונסעתי לכיוון תחנת הריענון לעצור לקפה. באמצע התחנה, באמצע כביש 6, הופיעה פתאום בחורה שעצרה אותי בסימן יד באמצע הכביש ואמרה לי:"יש לך כסף לתת לנו לאוכל? אני ואהובי זקוקים לכסף לאוכל". כמו שאני מכירה את עצמי, אני תמיד נותנת ופתאום עבר לי בראש איך היא בכלל הגיעה לפה בלילה לאמצע כביש 6 דווקא. באינסטינקט אמרתי שאני מעדיפה שלא והיא כאילו נעלמה, אני כבר לא הייתי עייפה ונסעתי משם. בדרך הטרידו אותי רגשות אשמה כי מי שמני לשפוט אם היא מתחזה או לא והשפע הוא מהשמיים והמחשבה הזאת לא נתנה לי מנוחה. חיפשתי מקום קרוב עם קופת צדקה לשים בו כסף ולמרבה הפלא לקח לי לעבור 4 מקומות עד שמצאתי מקום לתרום בו את הכסף לפני שהגעתי הביתה וסיימתי את היום. יש לציין שהוקל לי ורציתי לשמוע את דעתו והצעתו של הרב בנושא הניסיון שעברתי. תודה רבה
ב"ה
שלום וברכה
ישר כח על הנכונות לתרום ולתת, אך יחד עם זאת חז"ל הגבילו זאת (ובלא להיכנס למהימנות של אותה בחורה) והגדירו שישנם עניים בלתי מהוגנים ואין חובה לתת להם, כמו שידוע שלצערנו ישנם אנשים שמתחזים לעניים ולוקחים את הכסף לצרכים לא ראויים כגון סמים ודומה.
מכיוון שהיא הופיעה במקום לא צפוי, וכמו שאת כותבת, היא הרי היתה צריכה להגיע לשם איך שהוא... נראה שטוב עשית שלא נתת להם, והמשיכי לתת רק לעניים שנראים ראויים בעינייך.
בברכה
דוד
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
