זמן מלחמה

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

שאלותך מחכימות ומצריכות הרבה עיון ואין בתשובה אלקטרונית מקום לאריכות. אשתדל לכתוב לכבודו את יסודי הדברים. 

א. המצב שאנו נמצאים כעת הוא שעת מלחמה, ובשעת מלחמה יש דינים מיוחדים (עיין משפט כהן ס'י קמג) שאינם שייכים לפקו"נ רגיל. הכלל ההלכתי של "וחי בהם" לא חל בשעת מלחמה (עיין ריב"ש סי' קא,  מנח"ח סי' תכה, משיב מלחמה עמ' פח), הנצי"ב (מרומי שדה עירובין מה ע"א) כתב שהתירו להלחם מלחמת רשות אפילו ששישית מהעם יהרג במלחמה, ומכאן שאין בשעת מלחמה "סכנת נפשות כלל". וכפי שכתב הריב"ש שבמלחמה אפילו שאין סכנה בדבר הדבר הותר. ועיין צי"א (חי"ג סי' ק). שכתב להתיר במלחמה להסתכן כדי להציל אחרים למרות שסכנת המציל גדולה יותר. 

ב. הגדרת פקו"נ בשעת מלחמה היא רחבה וכפי שהגמ' בשבת דנה לעניין גחלת של אש בציבור מותר לכבות, ועיין רז-יה (פ"ז אות ב) שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל התיר בכל ספק פקו"נ אפילו רחוק בגלל שזה ציבור.

ג. בציבור טיל אפילו שרק מוריד למקלט זה סכנת נפשות גמורה ולא שייך למושג של אי נוחות, כל הפגזה על מקום זה סכ"נ ומותר להלחם בשבת ואפילו להסתכן שיהרגו בגלל הפצצות אלו. זה לא שייך לנוחות או לא נוחות, כל הפגזה כזאת זה שעת מלחמה שמותר לההרג בעבורה. 

ועיין במנחת אברהם (ח"ד סיא א) שכתב על הגמ' בעירובין שאם באים על עיר ויש חשש שמכאן יהיה נוח לגויים לכבוש כבר כעת יוצאים להלחם בהם, ואנו מתירים לצאת למלחמה שבה ברור שאנשים ימותו חשש רחוק שמא בעתיד יהיה נוח להם, מכיוון שזו שעת מלחמה ומותר להסתכן ולאבד נפשות. 

ג. החטופים הם חיילים של עם ישראל (לא משנה אם באמת חיילים או נציגי עם ישראל) ולכן הם חלק מהמלחמה, וכשם שחיילים מוסרים נפשם ומוכנים לההרג במלחמה כך כל מי שמשתתף במלחמה צריך לדעת שהוא חלק מצבא ישראל וחייב להיות מוכן למסור את הנפש בשביל עם ישראל. התירו לשלוח חיילים לאנטבה לשחרר חטופים, למרות שיכלו להכנע לדרישות, אלא זאת היא מלחמה ובייחוד שהגויים רוצים לפגוע בעם ישראל (עיין עמוד הימיני). 

ג. כל מה שכתבתי הוא בקצור נמרץ, ברור שהחלטות כאלו יכולות להתקבל רק על ידי רבנים שמעודכנים בכל פרטי הדברים (לא מתשקורת) ושוקלים בכובד ראש ובמורא דין ובהתייעצות עם אנשי הציבור והצבא שהם מנהיגים את המלחמות. 

כתיבה וחתימה טובה

יהודה הלוי עמיחי