זוג ללא ברכת חתנים

התשובה

בדבר שאלה של חופה ללא שבע ברכות האם ניתן לקיים היום טקס עם בני המשפחה ולברך שבע ברכות.

*. חיים ללא ברכת חתנים.

תחילה יש לדון האם יש חסרון בכך שהם חיים ללא שבע ברכות. במסכת כלה (פ"א ה"א) נאמר:

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.

הרמב"ם (אישות פ"י ה"ו) כתב:

אירס וכנס לחופה ולא ברך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים.

אנו לומדים שאין חסרון ברכת חתנים מעכב במעשה נשואין, ולפי מסכת כלה נראה שבלא ברכת חתנים האשה אסורה. אלא שכבר כתב הב"ש (סי' נה ס"ק א):

מיהו מה שס"ל להמרדכי' דכלה בלא ברכה אסורה כנדה, נראה דהרמב"ם לא ס"ל כן, דהא כתב אירס וכנס לחופה ולא בירך ה"ז נשואה גמורה, וכשהיא נדה ס"ל דלא מהני כמ"ש בסי' ס', וצ"ל דס"ל להרמב"ם הא דתניא במס' כלה כלה בלא ברכה אסורה כנדה היינו חופה ונקרא ע"ש ברכה כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קע"ב פי' זה ובת' הרא"ש כמ"ש בב"י סי' נ"ז אבל הברכות אין מעכבין. מיהו רש"י ותו' ס"ל כפי' המרדכי ברכות ממש קאמר כמ"ש ריש כתובות לפ"ז י"ל לדידהו אם לא ברכו' דינה כנדה ממש ואין לה תוספת כתובה. מיהו י"ל אף על גב דתני' דאסורה כנדה מ"מ לאו ממש כנדה ובדיעבד מהני החופה בלא ברכות וע' סי' ס"א:

הב"ש מגדיר שלדעת הרמב"ם והראשונים שעימו מסבירים את מסכת כלה לעניין ברכות אלא לעניין חופה, דהיינו כלה בלא חופה לא נקנית לאיש ולכן היא אסורה עליו כנידה. והוסיף הב"ש שהלשון "אסורה כנדה" אין הכוונה שהאישה אסורה כנידה כשאין חופה. א"כ לכו"ע אנו פוסקים שחופה היא עושה את הקניין ואם אין חופה היא אסורה עליו, אבל הברכות איננן מעכבות כלל. ועיין בספר שב יעקב אבה"ע סי' כד שהאריך בכך, ובספר ארחות פתחיה (סב רעייתי שתחי') עמ' 52-60 האריך בכך שלדעת הרמב"ם, הברייתא בריש מסכת כלה היינו חופה ולא ברכה. והביא שם כעשרים אחרונים הסוברים שאין הברכות חסרון בנשואין.  אנו לומדים שאין הברכות מעכבות לדינא ואם הייתה חופה הרי זו אשתו גמורה אפילו בלא ברכות.

• ברכת חתנים לאחר זמן

עומדת בפנינו השאלה האם יש אפשרות לברך ברכת חתנים לאחר שכבר עברו שנתיים מהחופה.

למדנו ברמב"ם (אישות פ"י ה"ו)  שאם לא בירך בשעת החופה "חוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים" ולא פירט מהו מספר הימים שיכול לברך. כמו כן מדוע סתם הרמב"ם לשונו "כמה ימים" היה צ"ל איזה סכום ימים. דבר זה נפתח בראשוני האחרונים (יש"ש כתובות פ"א סי' יד) שכתב :

ומכל מקום נראה לי דברי רמב"ם, שיש לברך בתוך ז' ימי המשתה, דדומה למי שלא בירך ברכת המזון, שיכול לברך כל זמן שלא מתעכל המזון. אבל לאחר כמה ימים לא נ"ל כלל לברך, מאחר שהיא אשתו בקידושין ובחופה וכראוי, ברכה זו מה טיבה, וברכת אירוסין לא יצטרך כלל:  

העולה שהיש"ש כבר הכריע כדעת הרמב"ם שאם לא ברך ברכת חתנים בחופה יברך בימי המשתה ולא לאחריהם, וכתב שהרי זה כמי שאכל ונתעכל המזון, דהיינו ברכת חתנים שייכת לנשואין וימי המשתה. נראה שעל פי דברים אלו ברור שהרמב"ם  סתם 'כמה ימים' מכיוון שיש שמחת אלמן ואלמנה ויש שמחת בחור ובחורה, והרמב"ם רמז שכל אחד לפי עניינו, באלמן ואלמנה ג' ימי שמחה שיכול עוד לברך ברכת חתנים (אם לא ברכו בחופה), ואילו בבחור ובחורה שבעה ימים יכולים לברך ברכת חתנים (אם לא ברכו בחופה). מדברי היש"ש ברור שאין זה שייך לדין מי שאכל שום בלא ברכה יחזור ויאכל שום, שם הוא אוכל שום חדש ולכן יחזור ויברך, אבל בנידון ברכת חתנים בודאי אין כאן אכילה חדשה אלא הכל סמוך לחתונה ולכן השאלה עד מתי נמשכת שמחת החתונה וכל זמן שיש שמחה יש ברכה.

לאחר דברי היש"ש כתב בפסקי דוד (ח"ג ס"ק יז) שאם לא ברכו ב"ח בחופה יכולים לברך כל זמן שעסוקין בשמחת נשואין, ואדרבא כתב "דאטו יברך לאחר כמה שנים זה דבר ש"א לאמר... דלא עדיפה מבה"מ שאינו יכול לברך לאחר שנתעכל המזון לגמרי". למדנו שהסכים עם היש"ש שלא התירו אלא בזמן השמחה ולא לאחר שנים.

מה שכתב בפסקי הוראה להביא ראיה מדברי השב יעקב שהזקיק להפרידו מאשתו, שם לא עשו כלל חופה ולכן יש מקום להפריד אבל כשהייתה חופה כדין אלא שחסרו ברכות, לא נראה שיש מקום לעשות "טכס" ולברך לאחר שנתעכל המזון ברכה מחודשת.

ואתה שלום וביתך שלום

יהודה הלוי עמיחי