התשובה
לימוד תורה הוא ערך נשגב.הוא גם מקיים את עם ישראל העומד בסכנת
התבוללות וחוסר זהות.במקביל, שירות צבאי במדינת ישראל, העומדת
נגד אויביה מיום תקומתה ועד עתה, הוא מצוה מטעם מלחמת מצוה.
אולם כיון שהמצוה היא מצוה המוטלת על כל הציבור, ולציבור ישנן
כמה וכמה תפקידים ומשימות לאומיות בו זמנית, מכירה המדינה בצורך
לדחות ולצמצם את השירות לבעלי תפקידים נצרכים כמו מדענים
בפיזיקה גרעינית, מחשבים וכד'. לשם כך בנתה המדינה מספר אפיקים
כמו תלפיות או עתודה אקדמאית וכד', שיפתחו תחומים שהם בגדר
משימות לאומיות,. ובהם משרתים בחורים שהם חייבי גיוס ואעפ"כ אינם
עוברים שירות צבאי רגיל. אלא שירות מקוצר ומתומצת.
אחד מיוחד, מהתחומים שמוטל על מדינת ישראל לפתח, הוא להעמיד
גדולי תורה ותלמידי חכמים שישפיעו על המדינה ועל הדור ויחנכו את
הציבור כולו לחיים ישראליים שלמים, כמצות תלמוד תורה. לשם כך באה
דחיית השירות הצבאי אצל לומדי תורה. היינו לא ביטול המצוה, אלא
דחייתה ולעתים (בשירות מקוצר) צמצומה לנצרך.
השלב בו ראוי לכל תלמיד ישיבה לצאת לשירות החובה ולהשתלב במערך
המילואים, שונה מתלמיד לתלמיד. הכיוון הכללי הוא: שהמתאים לכך,
קודם יבנה את אישיותו התורנית, ואח"כ יצא לצבא. ע"מ שהשירות
הצבאי יהיה שלב בהתפתחותו התורנית ובקיום מצות התורה ולא מעכב
לה. וע"כ כ"א צריך לבדוק את עצמו, ולהיועץ ברבותיו, ולהעריך
היכן מקומו ומתי כדאי שיצא וישרת בצבא הגנה לישראל. ואחד
הקריטריונים לבדוק את התאמת האדם לתלמוד תורה ולחינוך הוא
נעימות הלימוד והרגשת הקשר ללימוד תורה.
בהצלחה בכל הכרעותיך.
