התשובה
ראשית, אשריך שזכית לבנים שנושא הצניעות חשוב להם.
המציאות בה אנו חיים הולכת ומחריפה. הלבוש וההתנהגות הולכים
ומדרדרים ואשרי מי שאינו רוצה להידרדר. הלכות צניעות מפורטים
במקצת באה"ע סי' כא. מעבר לזה ישנם קונטרסים שנכתבו ע"י הרב
בנימין זילבר (קונטרס ההסתכלות) וספרים של הרב שלמה אבינר.
אולם לפני הכל צריך לחיות ע"פי קני מידה של צניעות ולהרגיש היכן
הדברים מותרים והיכן אסורים. כגון: "אל תרבה בשיחה עם האשה..."
מהו ריבוי מילה אחת, משפט, או חצי שעת שיחה. אין בכך קביעות
מוחלטות אלא בהתאם למצב וכלל הגורמים השותפים בו. קלות ראש
אינה גרועה רק בגלל מה שהיא מובילה אליו (...מרגילים לערוה) אלא
בגלל עצם הריקנות וממילא הסכנה להדרדר אחריהם. (עי' מסילת
ישרים פרק מפסידי הזהירות, ופה"מ לרמב"ם אבות פ"א עה"מ "ולא
מצאתי לגוף טוב משתיקה"). וע"כ שיחות בין בני אדם צריכות להיות
בונות מפתחות מרחיבות את העולם הרוחני ועוסקות בדברים חיוביים
ולא בקלות ראש ובשחוק. בהשפעת העולם המערבי וכל תרבותו
הנכרית, קלות ראש ושחוק על ערכיהם המקולקלים חודרים לחברתנו.
כתוצאה מכך ערכי הצניעות נפגמים וחושבים את הנהוג לדרכה של
תורה ח"ו. וע"כ צריכים לחנך לכך ולא לחשוב שזה נכנס בדרך
החינוך הפשוטה.
הבעיה במפגשים משפחתיים רחבים היא שיש הרבה רמות מילדים ועד
סבים והתכנים המשותפים מעטים. ולא ראוי שכל המשפחה תתעסק
במכנה המשותף הנמוך ביותר המעניין את הילדים. וע"כ במפגשים
במשפחה מורחבת ראוי ליזום תכני דיבור ודיון ומעשה חיוביים בכמה
רמות, ובכך לנתב כל אדם במשפחה לתוכן חיובי ברמתו.
בישיבה לשולחן בתוך משפחה קטנה אי"צ לשבת בצורה נפרדת, אבל
משתדלים שנשים תשבנה ליד נשים או ילדים ולא ליד גברים שאינם
קרובים להם בקרבה ישירה (כגון אב או בעל וכד').
קשר בין בני דודים (שלא מאותו המין) צריך להיות קשר של ידידות
אבל לא מעבר לכך.