התשובה
אכתוב לך את עיקרי הדברים בראשי פרקים ומקוה שיעזרו לך לברר את
הנושא (ודברים מנוגדים שהופיעו באתר היו לא מספיק מדוייקים).
1. אשה חייבת בכיסוי שערה מצד שני דינים: א. אמירת דבר שבקדושה
כנגדה. ב. עצם חובת צניעות שהתורה הטילה עליה.
2. לגבי אמירת דבר שבקדושה כנגדה. פסק השו"ע שבטפח מגולה
ממקומות המכוסים אסור לקרות. והרמ"א הביא שהיינו דוקא באשתו אבל
נשים אחרות אפילו פחות מטפח.
3. לגבי כיסוי שערה כתב השו"ע (או"ח סי' עה ס"ב): "שער של אשה
שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו. הגה: אפי' אשתו, אבל בתולות
שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: וה"ה השערות של נשים,
שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א)… ".
4. צומת האוספת את השיער, לפי החת"ס היא מטפחת או כלי אחר
האוסף את השיער, מתחת לכיסוי העיקרי. לפי האגרות משה, וכן
משמע בראשונים הוא הכיסוי עצמו.
5. מה נחשב למנהג שרגיל לצאת מתחת לצומת, נראה מהפוסקים,
שבדומה לשאר מקומות הנחשבים לערוה, אינו נתון למנהג הדור והשעה
שיכול להיות אף מנהג פריצות, אלא הוא קבוע ולכל היותר שטחו
(המצטרף) בטפח – לפי האג"מ, או אף בפחות מטפח, לפי
החת"ס. וכך הוא מבאר את דברי הרשב"א. וכן מתבארים דברי
מהר"ם אלשקר.
6. לפי הזוהר הקדוש אסור ששום שערה תצא מחוץ לכיסויה.
7. הסתכלות ע"י אחרים במי שאינה אשתו, אסורה אף במקומות בגוף
האשה שאינם ערוה, ואפלו בפחות מטפח.
8. לגבי כיסוי ראש מצד דיני צניעות: ביציאה מחוץ לביתה, שערה
צריך להיות מכוסה כפי דיניו לדברים שבקדושה. וישנם כמה הקלות
לגבי ביתה אך אין זה מענין השאלה.